ת"א 3057/00

תקציר

הסכסוך בין התובעת, חברת בנייה, לבין הנתבעת, משרד הבינוי והשיכון, נסוב סביב חוזה שנחתם בשנת 1990 לבניית בנייני מגורים באשקלון. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את החוזה בכך שלא ביצעה עבודות פיתוח ורכשה דירות כמוסכם. הנתבע מכחיש טענות אלה. השאלות העיקריות העומדות בפני בית המשפט הן: האם התביעה התיישנה, האם הנתבע הפר את החוזה, ואם נגרמו לתובע נזקים כתוצאה מכך. השופט קובע כי התביעה אינה מיושנת שכן הצדדים ניהלו משא ומתן בנושאים רחבים הקשורים לחוזה לאחר שנת 1993, ולכן התביעה משנת 2000 קבילה. באשר להפרת החוזה, מקבלת השופטת את טענת התובעת כי עבודות הפיתוח היו צריכות להסתיים עד יוני 1991, בהתבסס על כוונות הצדדים ונסיבותיהם. לפיכך, השופט מוצא את הנתבע אחראי לכך שלא סיים את העבודה בזמן. עם זאת, השופט מקבל באופן חלקי בלבד את תביעות התובע לנזקים. לתובע נפסק 25,568 ₪ עבור הוצאות שכירות לרוכשים ו-250,000 ₪ עבור הוצאות דחיית פרויקט, הן בריבית והן בהצמדה. תביעות אחרות לירידת ערך דירה, ביטול חוזי רכישה, אובדן הכנסה, פגיעה במוניטין ועוגמת נפש נדחות בשל היעדר ראיות מספיקות או היעדר קשר סיבתי. עוד קובעת השופטת כי לנתבעת אין חובה לרכוש דירות מהתובע שכן הדבר אינו נקבע בנספחי החוזה. הנתבע חויב לשלם לתובע 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, גם כן בתוספת ריבית והצמדה.