דנ"א 4465/98

תקציר

במקרה שבין טבעול לקיבוץ איילון, התייחס בית המשפט העליון לחוקיותו של סעיף אי תחרות במסגרת הסכם היפרדות לאחר פירוק השותפות ביניהם, סי שף. בית המשפט בחן האם הסכם אי התחרות מהווה "הסדר כובל" לפי דיני ההגבלים העסקיים בישראל, בפרט כהגדרתו בסעיף ההסדר הכובל בחוק ההגבלים העסקיים. החוק אוסר על הסדרים עסקיים מסוימים המצמצמים או מונעים תחרות, אלא אם כן הם פטורים או מאושרים על ידי הרשויות המתאימות. רוב השופטים, ובהם השופט מ' חשין, הגיעו למסקנה כי תניית אי התחרות היא אכן הסדר כובל, שכן היא נועדה לחלק את השוק בין טבעול לבין שף הים ובכך להגביל את התחרות. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של התחרות החופשית, לא רק כעיקרון כלכלי אלא גם כאינטרס ציבורי, וציין כי סעיפים אלה פוגעים בכלל הציבור הנהנה משווקים תחרותיים. השופט טירקל חלק על כך, וטען לעליונותם של ערכים מוסריים כגון הגינות ויושר בעסקים, והציע כי על הצדדים לדבוק בהתחייבויותיהם החוזיות. עם זאת, דעת הרוב פסקה נגד אכיפת סעיף אי-התחרות בשל התנגשותו עם תקנת הציבור ועקרונות ההגבלים העסקיים, ובסופו של דבר דחה את ערעורה של טבעול. ההחלטה מדגישה את האיזון העדין בין התחייבויות חוזיות לבין האינטרס הציבורי הרחב יותר בשמירה על שווקים תחרותיים.