בג"צ 5437/20

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים. העתירה ביקשה לערער על החלטת הביניים של בית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו, שדחה את בקשת העותר לסגור את תיק המזונות בינו לבין גרושתו. בני הזוג, שנישאו על פי ההלכה היהודית והביאו לעולם שלושה ילדים משותפים, עמדו בפני גירושים. העותר טען כי בית הדין הרבני האזורי נעדר סמכות לדון בתביעת המזונות. עם זאת, בפסק הדין מוסבר כי הפסיקה הקודמת שצוטטה על ידי העותר, אשר לכאורה תמכה בטענתו, הייתה שונה מהמקרה הנוכחי. במקרה הקודם, בני הזוג לא הסכימו לסמכותו של בית הדין הרבני, שהיא תנאי מוקדם לכך שבית הדין ידון לפי סעיף 9 לחוק השיפוט של בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין). כמו כן, פסק הדין מדגיש כי החלטות בית הדין האזורי ובית הדין הרבני הגדול היו זמניות, והעותר עדיין יכול לערער על פסק הדין הסופי בעניין מזונות. בג"ץ, במקרה זה, אינו מתערב בהחלטות בתי הדין הדתיים, במיוחד כשמדובר בהחלטות ביניים, והעותר לא העלה כל עילה לחריגה מעיקרון זה. משכך, העתירה נדחית, והעותר נדרש לשאת בהוצאות בסך 3,000 ש"ח לאוצר המדינה.