עמ"נ 20496-10-17

תקציר

פסק הדין דן בחובת תשלום ארנונה (ארנונה) על נכס הראוי למגורים מבחינה תפקודית אך חסר טופס 4 בשל עבירות בנייה. העותר, שאישר את כשירות המגורים בנכס, טען כי היעדר טופס 4, המעיד על כשירות הנכס לשימוש, פוטר אותו מתשלום ארנונה. עם זאת, בית המשפט קבע כי טענת העותרת נעדרת שחר, והדגיש כי המבחן הפונקציונלי קובע את החובה בתשלום ארנונה, ולא את השימוש בפועל בנכס. גם תכלית הארנונה, המממנת בעיקר שירותים מוניציפליים, תומכת בפרשנות זו. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי תגמול אדם שביצע עבירות בנייה על ידי פטור מארנונה יהיה בלתי צודק וייצור אי שוויון בין משלמי המסים. לפיכך, נמצא העותר, שהנציח את הבנייה הבלתי חוקית למעלה מ-14 שנה, חייב בתשלום ארנונה על הנכס, דחה את הערר והורה לו לכסות את הוצאות המשיב. החלטה זו מתיישבת עם העיקרון לפיו הארנונה מוטלת בדרך כלל על בסיס כשירות השימוש בנכס ולא על פי ניצולו בפועל, ומדגישה את חשיבות ההקפדה על הליכים משפטיים בבנייה.