עש"א 21056-05-16

תקציר

המערערת ביקשה לאכוף פסק דין משנת 2011 שהורה על פינוי המשיבים מנכס מושכר בשל אי תשלום דמי שכירות. עם זאת, טענו המשיבים כי נכרת הסכם חדש בין הצדדים, אשר ביטל את פסק הדין הקודם. רשם ההוצאה לפועל הסכים עם המשיבים, והביא את המערער לערער על ההחלטה. שופט הערעור דחה את טענות המערערת בקובעו כי לרשם ההוצאה לפועל סמכות לדון בטענות המשיבים וכי החלטתם התבססה על ראיות משכנעות להסכם שכירות חדש. השופטת הסכימה עם ממצאי הרשם כי המערערת פעלה בחוסר תום לב וכי גרסת המשיבים לאירועים אמינה יותר. זאת ועוד, השיהוי הניכר (כארבע שנים) בהגשת הבקשה להוצאה לפועל העביר את נטל ההוכחה אל המערערת, שלא הביאה ראיות מספיקות לסתור את המשיבים. השופט הדגיש כי זוכה המבקש סנקציה מלאה נעדר תום לב ואישר את החלטת הרשם. משכך, נדחה הערעור, וחויב המערער בהוצאות המשיבים, בסך 3,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.