ת"א 71313-09-16

תקציר

התובע, נהג הסעות, תבע את מעסיקו על כך שלא נקט אמצעי זהירות שהיו יכולים למנוע תקיפה אלימה שחווה במהלך העבודה. חובת הזהירות של המעביד כלפי התובעת לא הייתה שנויה במחלוקת. שאלת המפתח הייתה האם הנסיבות שהובילו לאירוע מקימות את חבות המעביד, ועל כך השיב השופט בחיוב. השופטת דחתה את ניסיונות הנתבעים לבסס את הטענה על טענות לגזענות והרחבת החזות שלה. נמצא כי המעסיק הפר את חובת הזהירות כלפי התובע בכך שלא חימש אותו, העביר הכשרה להגנה עצמית או הנחיות רלוונטיות כלשהן כמתחייב מחוזר מנכ"ל. גם ללא החוזר, על המעסיק היה לצפות מראש את האפשרות של מפגשים אלימים ולספק את אמצעי הזהירות הדרושים כדי להגן על עובדיו. השופטת אף קבעה קשר סיבתי בין רשלנות המעביד לבין נזקי התובע, ודחתה את טענות הנתבעים כי נשיאת נשק עלולה הייתה להחמיר את האירוע. לתובע נפסקו פיצויים בסך 234,000 ₪, שכללו הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, כאב וסבל. סכום זה הופחת על ידי הטבות המל"ל שהתקבלו, וכתוצאה מכך נגרם נזק כולל של 180,465 שקל, יחד עם שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט. הנתבעים חויבו לשלם לתובע תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.