ע"פ 8479/13

תקציר

פסק הדין דוחה הן את ערעור ההרשעה והן את הערעור על חומרת העונש הקשור לתיק אונס. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שהשתמש בראיות DNA כבסיס עיקרי להרשעה. עם זאת, בית המשפט אישר את ההרשעה, וציין את התקדים המשפטי המבוסס המאפשר לראיות DNA להיות משמעותיות, ובמקרים מסוימים, ראיות עצמאיות הדומות לטביעות אצבע אם אין הסבר סביר לנוכחותן. בית המשפט פירט כי הדנ"א שנמצא בזירה תאם את זה של המערער עם הסתברות לטעות במיליארדים, מה שמחזק את אשמתו מעבר לכל ספק סביר. ראיות נוספות כללו זיהוי חלקי של המערער על ידי המתלונן ותיאורי רכבו התואמים לזירת הפשע. בית המשפט התייחס ודחה גם טענות בדבר פגמים כלשהם בשרשרת הראיות וכשלים חקירתיים לכאורה, וציין כי לא הייתה השפעה קונקרטית על הגינות המשפט. בית המשפט הגיע למסקנה כי בית משפט קמא מצא נכונה "חדירה" כהגדרתה בחוק בסעיף האונס, בהתבסס על גרסתה המהימנה של המתלוננת. באשר לגזר הדין, מצא בית המשפט כי הוא עולה בקנה אחד עם תקדימים, תוך הדגשת חומרת העבירה והשפעתה על הקורבן, ובכך מצדיק את העונש המוטל ואת הפיצוי הכספי. פסק הדין התקבל פה אחד על ידי השופטים, ואישר הן את ההרשעה והן את גזר הדין כראויים ומידתיים.