ת"א 57899-11-18

תקציר

השופט החליט לקבל חלקית את התביעה נגד הנתבע מכמה טעמים. ראשית, באשר לאיחור במסירת הדירה, קבעה השופטת כי לנתבעת תקופת חסד של 84 ימים על פי הסכם התיקון. הדירה הייתה אמורה להימסר ביום 23.12.15, אך בפועל נמסרה לתובעים ביום 15.3.17. לפיכך קבעה השופטת כי הנתבעת חייבת לתובעים פיצוי בגין איחור במסירה, המחושב כדלקמן: שנה, חודשיים ו-20 ימים X 5,000 ₪ (שכר דירה לחודש) X 1.5 (מכפיל עבור שמונת החודשים הראשונים) = 60,000 ₪, ו-7 חודשים X 5,000 ₪ X 1.25 ₪ (כפול מהחודש התשיעי ואילך) = 43,750 ₪. כך, סך הפיצוי בגין איחור במסירה מסתכם ב-103,750 שקל. שנית, בנוגע לליקויי בנייה, פסק השופט לטובת התובעים. התובעים נתנו לנתבע הזדמנות לתקן את הליקויים, אך מאחר שניסיונות אלה לא צלחו, הורה השופט לנתבע לשלם לתובעים בהתאם לקביעת מומחה בית המשפט. עלות תיקון הליקויים, לרבות התקנת סולם לגג ושכר מפקח הנדסי, מסתכמת ב-56,160 שקל. בנוסף, פסק השופט 21,300 שקל בגין אובדן שטח החצר. השופטת דחתה את בקשת התובעים לפיצוי עבור דיור חלופי במהלך התיקונים וכן עבור זיכויי המטבח והשיש, בשל היעדר ראיות מספיקות. בגין עוגמת הנפש שנגרמה עקב הפגמים פסק השופט לתובעים פיצויים לא ממוניים בסך 14,000 ₪. לבסוף, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובעים 15,000 ₪ עבור הוצאות שימוע ו-18,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין, שניהם סכומים צמודים ונושאים ריבית כנדרש בחוק מיום מתן פסק הדין.