רע"א 61303-12-23

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשני ערעורים שהגישה מדינת ישראל על החלטות בית משפט קמא בנוגע לשתי תביעות שהגישו חברות הביטוח, Trust ו-El Taqfal, נגד המדינה. התביעות ביקשו לפצות את החברות על תשלומים ששולמו למבוטחיהן כפיצוי על נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונות דרכים שבהן היו מעורבים כוחות הביטחון. עיקר המחלוקת נגעה לפרשנותו של סעיף 5א לחוק הנזיקין, הקובע תקופת התיישנות מיוחדת לתביעות הנוגעות לפעולות כוחות הביטחון בגדה המערבית וברצועת עזה. חברות הביטוח טענו כי יש לספור את תקופת ההתיישנות המקוצרת ממועד תשלום הפיצויים למבוטחיהן, בעוד המדינה טענה כי יש לחשב אותה ממועד התאונות. השופט פסק לטובת המדינה וקבע כי סעיף 5א חל על כל התביעות הנוגעות לנזק שגרמו כוחות הביטחון באזורים שצוינו, ללא קשר לסוג האירוע. המועד הקריטי לתחילתה של תקופת ההתיישנות, כמפורט בסעיף 5א(3) לחוק הנזיקין, הוא מועד האירוע או המעשה שגרם לנזק, ולא מועד היווצרותה של עילת תביעה, כפי שנטען על ידי חברות הביטוח. כך עולה מלשונו הפשוטה של החוק ומההיסטוריה החקיקתית שלו, המצביעה על כוונה לצמצם את פרק הזמן לנקיטת הליכים משפטיים נגד המדינה בגין נזקים שנגרמו באזורים אלה עקב פעולות כוחות הביטחון. כמו כן, הדגישה השופטת כי הוראות סעיף 5א מהוות החרגה ספציפית לתקופת ההתיישנות הכללית ויש להחילה ללא קשר לסוגי התביעות. משכך, הגיע השופט למסקנה כי יש לקבל את שני הערעורים שהגישה המדינה, והחלטות בית המשפט קמא בטלות. התביעות נדחו, וחברות הביטוח חויבו לשאת בהוצאות המדינה.