ת"א 1706/04

תקציר

ניתוח זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שהוצגו בפסיקה המסופקת בנוגע להפרת זכויות יוצרים, ובפרט הפרת זכויות מוסריות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הזכות המוסרית לייחוס:** העיקרון המשפטי המרכזי במקרה זה הוא זכותו המוסרית של היוצר ששמו ייקשר ליצירתו, כפי שנקבע בסעיף 4א (1) לפקודת זכות יוצרים. טענת התובע תלויה בכך שהנתבעים לא ייחסו אותו כמחבר ומלחין של "מים לדוד המלך" בעת ששודרה בסדרה "מדינת היהודים". * **פרשנות של "במידה ובמידה המקובלת":** חידוש משפטי משמעותי במקרה זה טמון בפרשנות השיפוטית של הביטוי המסייג "במידה ובמידה המקובלת" בהקשר של זכות הייחוס של יוצר. * **טענת התובע:** התובע טען כי ביטוי זה מתייחס לשיטות עבודה מבוססות בתעשייה ולא לשיקול דעתו של מפיק או עורך. הוא טען כי בשידורי טלוויזיה, מתן קרדיט ליוצרים של יצירות משומשות, גם אם רק בקרדיטים סופיים ("רולר"), הוא הסטנדרט המקובל. * **טענת הנתבעים:** הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי הזכות המוסרית אינה מוחלטת והיא כפופה לסבירות ולפרקטיקות מקובלות. הם טענו כי לעורכי ומפיקי התוכניות יש שיקול דעת במתן קרדיט, הנתון לביקורת שיפוטית. עוד טענה הרשות כי יש להעריך את "ההיקף וההיקף המקובלים" באמצעות מבחן אדם סביר, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של כל מקרה. מטר הפקות קולנוע וטלוויזיה בע"מ (מטר) הפעילה אף היא את חריג "העסקה הוגנת" שבסעיף 2(1)(ט) לחוק זכות יוצרים, בטענה כי השימוש ביצירה לסדרה דוקומנטרית מהווה "ביקורת" או "סיכום עיתונאי". * **קביעת בית המשפט:** בית המשפט פסק לטובת פרשנות התובע, וקבע כי "ההיקף וההיקף המקובלים" בשידורי טלוויזיה מחייבים מתן קרדיט ליוצרים של יצירות משומשות, גם אם רק בקרדיטים הסופיים. בית המשפט דחה במפורש את טענת הנתבעים כי עבודתו של התובע הייתה שולית, והדגיש כי השיר קשור באופן מהותי לביצוע המוצג. בית המשפט גם דחה את הסתמכותה של מטר על חריג "עסקה הוגנת", וציין כי הוא נוגע בעיקר לזכויות כלכליות ולא לזכויות מוסריות. באופן מכריע, בית המשפט הבחין בתיק "זום תקשורת" המצוטט, והדגיש כי ממצאיו על עסקה הוגנת לא חלו על הזכות המוסרית. * **הפרת הזכות המוסרית ועוגמת הנפש:** בית המשפט הכיר בעוגמת הנפש שנגרמה לתובע עקב השמטת שמו, במיוחד לאחר שהובטח לו תיקון. העובדה שהפרק שודר מחדש ללא התיקון החריפה עוד יותר את הייסורים הללו. * **הפרה כפולה (מחבר ומלחין):** תביעת התובע לפיצוי כפול התבססה על הפרת זכויותיו המוסריות הן כמחבר והן כמלחין היצירה. בית המשפט הכיר בכך בכך שפסק פיצוי עבור כל תפקיד, והבדיל אותו ממצבים שבהם אנשים שונים יהיו זכאים לפיצוי נפרד. * **הקצאת אחריות (הודעת צד ג'):** בית המשפט התייחס להודעת צד ג' שהגישה רשות השידור נגד מטר. * **הפרה ראשונית:** בית המשפט קיבל חלקית את ההודעה, והכיר בכך שמטר, על פי חוזה, היה האחראי העיקרי להבטחת קרדיטים ליוצרים. * **אחריות לשידור חוזר:** עם זאת, בית המשפט מצא את רשות השידור אחראית באופן בלעדי לשידור השני של הפרק ללא תיקון. זאת משום שהרשות הייתה מודעת למחדל, המשיכה בשידור החוזר מיוזמתה, ולא התייחסה כראוי לאחריותה הפוטנציאלית של מטר במקרה הספציפי הזה. * **פיצויים ופיצויים:** * **דחיית פיצויים כלכליים:** בית המשפט דחה את תביעת התובע לנזקים כלכליים, וציין כי קיבל פיצוי מאקו"ם בגין השידורים. הוא גם דחה את ההסתמכות על פיצוי סטטוטורי בגין הפרת זכויות כלכליות לפי סעיף 3א לפקודה, שכן לא הוכח נזק כלכלי. * **פסק בגין עוגמת נפש:** בית המשפט פסק פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, וקבע תקדים להערכת המצוקה הרגשית שנגרמה כתוצאה מהפרת זכויות מוסריות. התגמול נבנה כ-10,000 ₪ לשידור עבור כל תפקיד (סופר ומלחין), ובסך הכל 20,000 ₪ לפרק, כך שסך הכל הוא 40,000 ₪. * **העיקרון על פני התועלת:** המרדף העיקש של התובע אחר התביעה, גם כאשר היא הסלימה מעבר לגודל המחלוקת הנתפס על ידי בית המשפט, הדגיש את חשיבותן של זכויות מוסריות כעניין עקרוני. בית המשפט הכיר בכך בכך שקבע כי התנהלות הנתבעים הפכה את הטענה לעניין עקרוני, שהודאה ראשונית של הנתבעים ב"טעות אנוש" ונכונותם לתקן עמדה בניגוד להגנתם המאוחרת יותר על שיקול דעת העריכה. * **ההבחנה בין זכויות כלכליות לזכויות מוסריות:** המקרה מחזק במרומז את ההבחנה המשפטית בין זכויות כלכליות (שניתן לכמת ולפצות על הפסד כספי) לבין זכויות מוסריות (המגנות על אישיותו ושלמותו של המחבר, ולעתים קרובות מפצות על נזק בלתי מוחשי כמו נזק למוניטין או עוגמת נפש). דחיית תביעות נזק כלכלי תוך פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש מדגישה הבחנה זו.