ת"מ 10505-12-16

תקציר

התובע, אחד המציעים במכרז פומבי שפרסמה הנתבעת, תובע פיצוי בגין נזקים כספיים שנגרמו כתוצאה מאי זכייה במכרז. הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה על הסף, בטענה כי התובעת לא מיצתה את הליכי האכיפה בכך שהגישה עתירה מנהלית לערעור על הליך המכרז. לטענת הנתבעת, הדבר מהווה תנאי מוקדם לתביעת פיצוי כספי. התובעת טוענת מנגד כי נמנעה ממנה גישה למידע חיוני להגשת עתירה מנהלית וכי בדיני המכרזים די באיחור קצר כדי למנוע ממנה להגיש עתירה כזו. בית המשפט מגיע למסקנה כי לתובע הייתה גישה למידע הדרוש להגשת עתירה מנהלית והוא יכול היה לעשות זאת במועד. היא קובעת, כי ככלל, מציע החש עוגמת נפש מהליך מכרזי, ינסה תחילה לערער עליו מנהלית בטרם יבקש פיצוי כספי. כלל זה מבטיח תיקון ליקויים, מקדם את האינטרס הציבורי, חוסך כספי ציבור ומשפר את היעילות הפרוצדורלית. בית המשפט מכיר בחריגים לכלל זה, אך מוצא כי המקרה הנוכחי אינו נופל בגדר המקרה הנוכחי. לאחר שקבע כי היה על התובעת להגיש עתירה מנהלית, קובע בית המשפט כי תביעתה הנוכחית לפיצויים כספיים מוקדמת מדי. המכרז, שהוגש למעלה מחצי שנה לאחר שנודע לו על תוצאות המכרז, אינו עומד בדרישת מיצוי הליכי האכיפה. לפיכך, השופט דוחה את התביעה ומורה לתובע לשלם את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן ביום 07/01/2018, והמזכירות מונחית להודיע לצדדים על ההחלטה.