ת"א 38762-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום ברחובות בת"א 38762-11-25** **מבוא** ההחלטה עוסקת בבקשת הנתבעת, חברת ביטוח, להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בנוגע לנכותו של התובע, שנפגע בתאונת דרכים. הבקשה הוגשה מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). בית המשפט נדרש להכריע האם קיימים במקרה זה החריגים המצדיקים התרה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל, אשר בהיעדרן הן מחייבות את בית המשפט. **רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים** התובע נפגע בתאונת דרכים ב-27.6.2024, ולטענתו נגרמו לו פגיעות רבות, כולל בראש, צוואר, גב ורגל שמאל. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, והתובע עבר ועדות רפואיות של המל"ל, לרבות ועדת עררים. ועדת העררים קבעה לתובע נכות בשיעור של 5% בגין פגיעה בצוואר ו-10% בגין כאב גב תחתון, בתוספת הגדלה לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי, המביאה לנכות משוקללת כוללת של 19%. טענת הנתבעת להבאת ראיות לסתור מתבססת על הטענה כי ועדת העררים התעלמה מהעבר הרפואי העשיר של התובע, הכולל תלונות וממצאים אורתופדיים בצוואר ובגב שנים לפני התאונה. הנתבעת טוענת כי בניגוד למסמכים רפואיים המעידים על מצבו הקודם, הוועדה קבעה כי "לא מצאה עבר רלוונטי המצדיק ניכוי מצב קודם". כמו כן, הנתבעת טוענת כי תלונת התובע על כאב צוואר עלתה רק בוועדת העררים ולא בוועדה מדרג ראשון. התובע מתנגד לבקשה, בטענת שיהוי ניכר בהגשתה, בחריגה מהמועד שנקבע על ידי בית המשפט. בנוסף, התובע טוען כי כלל המסמכים הרפואיים עמדו בפני הוועדה, שהתייחסה לעברו הרפואי וקבעה במפורש כי לא מצאה עבר רלוונטי. **דיון והכרעה: עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **הלכת הבאת ראיות לסתור – סעיף 6ב לחוק הפיצויים**: בית המשפט סוקר את ההלכה הפסוקה בנוגע להגבלות על הבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל. נקבע כי היתר כאמור ניתן רק במקרים מיוחדים וחריגים, "למען עשיית צדק" (בר"ע 634/85). המטרה היא למנוע פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או להציג עובדות מהותיות שלא עמדו בפני הוועדה, אשר היו עשויות להביא את הוועדה למסקנה שונה (רע"א 7501/18, רע"א 796/19). 2. **נטל הוכחת החריג**: ההלכה הפסוקה מדגישה כי נטל ההוכחה של קיומן של נסיבות יוצאות דופן רובץ על כתפי הטוען לקיומן (רע"א 1193/90, רע"א 2851/20). הדבר משקף מגמה לצמצום מקרים שבהם תתקבל בקשה להבאת ראיות לסתור. 3. **פגמים מהותיים או חומר רפואי חסר**: היתר להבאת ראיות לסתור מותנה בדרך כלל בפגם מהותי בהליך המל"ל, או בכך שלא עמדו בפני הוועדה מלוא העובדות הרלוונטיות, או שהחומר הרפואי היה חסר או לא שיקף את מצבו הבריאותי של הנפגע במלואו (ע"א 5779/90, רע"א 6812/06). 4. **הצגת כרטיס קופת חולים כמצג שלם**: חידוש משפטי רלוונטי, כפי שמופיע בהחלטה (סעיף 13), הוא הקביעה כי הצגת "כרטיס קופת חולים" בפני הוועדה די בה כדי להציג תמונה שלמה של מצבו הרפואי של התובע. כרטיס זה, הכולל את כלל התיעוד הרפואי מקופת החולים, נחשב כהצגת עברו הרפואי. החלטה זו אושררה למעשה על ידי בתי משפט גבוהים יותר (רע"א 24679-04-16, רע"א 4292/16), המחזקת את התקפותה. 5. **יישום על המקרה הנדון**: * **עבר רפואי**: בית המשפט קובע כי טענת הנתבעת בדבר התעלמות הוועדה מהעבר הרפואי נדחית. ההחלטה מבוססת על כך שרשימת המסמכים שעמדו בפני הוועדה כללה "כרטיס רפואי של הרופא המטפל וכרטיס רפואי של האורתופד". על פי ההלכה, הצגתם של מסמכים אלו, כמו גם "כרטיס קופת חולים" (שגם הוא מוזכר כקיים), הולמת את דרישות החוק והפסיקה. קביעת הוועדה כי "לא מצאה עבר רלוונטי" מתפרשת כקביעה מבוססת לאחר עיון במסמכים אלו. בית המשפט אף מציין כי טענת הנתבעת בדבר התעלמות הוועדה מבוססת על "השערה" בלבד, בעוד שהחלטת הוועדה מפורשת וברורה. * **תלונת כאב צוואר**: בית המשפט בחן את פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון ומצא כי גם שם עלו טענות בדבר כאבים הקשורים לצוואר ולמקור עצבי. לפיכך, נדחית טענת הנתבעת שהתלונה על כאב צוואר עלתה רק בוועדת העררים, ונשללת הטענה שהתובע הסתיר דבר מהוועדות. * **שיהוי בהגשת הבקשה**: בית המשפט מקבל אף את טענת התובע בדבר הגשת הבקשה בשיהוי ניכר, לאחר שהתובע כבר הגיש תחשיב נזק, ובחריגה מהמועד שנקבע. בית המשפט מציין כי הנתבעת אף לא ביקשה ארכה, למרות שהדבר היה מתבקש, גם אם בתקופת מצב חירום. השיהוי, בשילוב עם היעדר בסיס עובדתי מוצק לטענות הנתבעת, מחזקים את ההחלטה לדחות את הבקשה. **חידושים משפטיים בהחלטה** 1. **התייחסות למצגת הוועדה**: ההחלטה מדגישה את חשיבות ההצהרה המפורשת של הוועדה בדבר בחינת החומר הרפואי. קביעת הוועדה כי "עיינה בתיק הרפואי" ו"לא מצאה עבר רלוונטי" נחשבת לאינדיקציה משמעותית כי הנתונים נשקלו. 2. **החשיבות המעשית של "כרטיס קופת חולים"**: ההחלטה מאמצת ומחזקת את הפסיקה הקובעת כי הצגת כרטיס קופת חולים בפני הוועדה מהווה הגשת מצג רפואי מלא. הדבר מקטין את הסיכוי שטענות על חומר חסר יתקבלו, אלא אם כן מדובר בחומר שהיה קיים ולא הוגש, או במקרה של ליקוי אינהרנטי בהליך הוועדה עצמו. 3. **דחיית טענות המבוססות על השערות**: בית המשפט מבדיל בין טענות המבוססות על ראיות לבין טענות המבוססות על "חששות" ו"השערות". הדבר מחייב את המבקש היתר להבאת ראיות לסתור להציג בסיס עובדתי מוצק יותר. 4. **שילוב שיקולי פרוצדורה (שיהוי) עם שיקולים מהותיים**: ההחלטה מראה כי בית המשפט שוקל גם היבטים פרוצדורליים, כגון שיהוי בהגשת בקשה, כגורם נוסף לדחייתה, בנוסף לניתוח המהותי של הטענות. **סיכום** בית המשפט דחה את בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל. הדחייה נשענת על מספר עקרונות מרכזיים: ראשית, ההלכה הפסוקה המחמירה עם מתן היתרים להבאת ראיות לסתור. שנית, קביעת בית המשפט כי העבר הרפואי של התובע, לרבות מסמכים מהותיים כגון כרטיסי רופא ואורתופד, עמדו בפני הוועדות, והן התייחסו אליהם. שלישית, אין בסיס עובדתי לטענה כי הוועדה התעלמה מהעבר הרפואי, כפי שמעידה קביעתה המפורשת. רביעית, טענת השיהוי בהגשת הבקשה, המנוגדת להחלטות בית המשפט, תרמה אף היא לדחייתה. ההחלטה מדגימה את הפרשנות המצמצמת של בתי המשפט למצבים המצדיקים סטייה מקביעות המל"ל, תוך הדגשת החשיבות של הצגת חומר רפואי מלא (כפי שמשתקף בהצגת כרטיס קופת חולים) בפני הוועדות, וכן התייחסות מפורשת של הוועדות עצמן לחומר זה.