ת"א 29366-02-10

תקציר

המבקש ביקש לדחות את תביעת המשיב בשל אי תשלום אגרת בית המשפט המתאימה, או לחילופין לחייב את המשיב לשלם את מלוא סכום האגרה. תביעת המשיב ביקשה לבטל הסכם פשרה שהושג בנסיבות של מרמה וכפייה לכאורה. המבקש טען כי התביעה היא, במהותה, תביעה כספית, למרות שהוכתרה כפסק דין הצהרתי להתחמקות מתשלום מלא של אגרת בית המשפט. על בית המשפט לבחון האם יש מקום לתבוע סעד הצהרתי, ובמקרה זה מצא כי אכן מדובר בתביעה לפיצוי כספי במסווה של תביעה הצהרתית. המשיב לא הציג תחילה הצדקה תקפה לפיצול התביעה ולבקשת סעד הצהרתי, מה גם שניתן להגיש את התביעה העוקבת לסעד אופרטיבי במסגרת אותה תביעה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המשיב כי ביטול הסכם הפשרה לא יזכה אותו בזכויות בשותפות, שכן זו סותרת את טענותיו שלו בתביעה. בית המשפט התיר למשיב שהות לתקן את תביעתו כך שתכלול את כל הסעדים הכספיים ותשלם את שכר הטרחה המתאים. אם הדבר לא ייעשה במסגרת הזמן שצוינה, התביעה תידחה. גם בקשותיו של המשיב להחזיר את התיק למסלול טיעון פתיחה ולהקפאת הליכים נדחו. לבסוף חויב המשיב לפצות את המבקש בהוצאות משפט.