תמ"ש 14340-09-09

תקציר

ההורים, בנם המנוח וכלתם חתמו על כתב מינוי בלתי חוזר, המגדיר את הבן והכלה כ"בנים ממשיכים" בשנת 1981. המינוי אושר על ידי הרשויות הרלוונטיות. בהמשך טענו ההורים כי התכוונו רק לאפשר לבנם וכלתם לבנות בית בשטחם ולא הבינו את השלכות המינוי. הכלה טענה כי המינוי הוא "בן ממשיך" לכל דבר, המזכה אותה בהעברת הנכס לאחר מות ההורים. השופט פסק לטובת הכלה, וקבע כי תביעת ההורים חוסה תחת חוק ההתיישנות ועקרונות השיהוי והשיהוי. השופטת גם בחנה לגופו של עניין ופירשה את כתב המינוי באופן לשוני ותכליתי, והגיעה למסקנה כי היא מייעדת את הכלה כ"בן ממשיך". בנוסף, דחתה השופטת את טענות ההורים בדבר פגמים פרוצדורליים בהליך המינוי ואת טענתם כי הכלה לא עיבדה את הקרקע החקלאית. השופטת קבעה כי מתנת הזכות הרכושית הושלמה ואינה ניתנת לביטול, ובקשת ההורים להצהרה על מלוא זכויותיהם נדחתה. השופט קיבל חלקית את תביעתם הכספית של ההורים בגין צריכת חשמל, והורה לכלה לשלם 35 אלף שקל. ההורים חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למינהל מקרקעי ישראל, לסוכנות היהודית ולכלתה.