תא"ק 1492-03-08

תקציר

התובעת, קופת חולים המפעילה מאות מרפאות ו-14 בתי חולים, תבעה את הנתבעת, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, להשבת עלויות הטיפול בחולים שלטענת התובעת היו מעורבים בתאונות שהנתבעת אחראית להן. הנתבעת סירבה לשלם הוצאות אלה מסיבות שונות, בטענה כי חבותה לא נקבעה במקרים רבים וכי התובעת לא ביצעה חקירות מספקות. התובע טען כי על הנתבעת לשלם תחילה את ההוצאות ולחקור בהמשך, על בסיס פרשנותם את החוקים הרלוונטיים. עוד טענה הנתבעת כי היה ביניהם הסכם שקבע תשלום רק לאחר הכרה בחבות, דבר שהתובע הכחיש. בית המשפט בחן את השאלה האם קיים הסכם כזה ופסק לטובת הנתבעת, והגיע למסקנה כי המכתבים שהוחלפו בין הצדדים היוו הסכם התואם את עמדת הנתבעת. לאחר מכן התייחס בית המשפט למחלוקת העיקרית בנוגע לפרשנות החוקים הרלוונטיים. בית המשפט קבע כי נטל ההוכחה מוטל על התובע וכי אין בכוונת הדינים הנדונים להקל על התובע נטל זה או להפוך את נטל הראיה המסורתי. הנתבעת, כקופת הפיצויים, לא חויבה לשלם לתובע עבור טיפולים רפואיים ללא בירור חבותו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנתבעת ניסתה בכנות לברר את חבותה, בעוד התובעת לא עשתה מאמצים דומים. גם טענות התובע שהתבססו על מנהג ונוהג נדחו, שכן הן אינן עולות בקנה אחד עם הראיות ועם תכלית הדינים הרלוונטיים. משכך, דחה בית המשפט את טענות התובעת, והדגיש כי פסק דין זה אינו מכריע במקרים ספציפיים אלא רק במחלוקת העקרונית. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪ בגין שתי התביעות. פסק דין זה, שניתן בהעדר הצדדים ביום 13.4.2014, מדגיש את אחריותה של התובעת לבסס אחריות ואת מאמציה הכנים של הנתבעת להבהיר את עמדתה בכל מקרה.