רע"ב 4554/07

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת הערעור של העותר. העותר, כך נראה, הוא כלוא המבקש שחרור על תנאי. בקשתם, שנסבה על נסיבותיהם האישיות הייחודיות, לרבות מחלת נפש, נדחתה בנימוק שלא העלתה נימוקים שיצדיקו שחרור על תנאי. ההחלטה לשלול שחרור מוקדם, קבע בית המשפט, הייתה סבירה בהתחשב באופי הפשע של העותר ובהמלצות שניתנו על ידי הגורמים המוסמכים הרלוונטיים, קרי מב"ן – שהערכתם את מסוכנותו של העותר לציבור הייתה שלילית בשל הסיכון להתנהגות אלימה והיעדר אשמה או חרטה. בית המשפט הדגיש כי חובתה של ועדת השחרורים היא לשים את שלום הציבור בראש סדר העדיפויות וכי החלטתה לאמץ את המלצת מב"ן, למרות היעדר תכנית שיקום מתאימה, הייתה מוצדקת אפוא. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי החלטת ועדת השחרורים לא הייתה בלתי סבירה ואף לא חרגה מסמכותה; תחת זאת, היה מדובר בהפעלה סבירה של שיקול דעתה, תוך איזון בין צרכיו וזכויותיו של העותר לבין הצורך להגן על הציבור. עוד ציינו השופטים כי יש להשאיר כל שיקול דעת לוועדה עצמה וכי החלטות הוועדה היו סבירות וצודקות. לבסוף, הורה בית המשפט לשירות בתי הסוהר לבחון בהקדם את האפשרות לסווג מחדש את קטגוריית העותר על מנת לאפשר לו גישה לאמצעי שיקום והכנה נוספים. החלטה זו התקבלה על ידי בית המשפט היום, ביום 25.2.2008.