בג"צ 129/84

תקציר

בג"ץ פסק בשני צווים מותנים שהוצאו על ידי המשיבים (המועצה המקומית יבנה) בדבר ארנונה כללית שהוטלה על העותרים בשנות הכספים 1983/1984 ו-1984/1985 בגין חלקת קרקע בבעלותם. בית המשפט מצא כי צווי המיסוי של המועצה מנוגדים לצו המועצות המקומיות (א), תש"י-1950, שכן הם מתייחסים לחלקה שאינה "קרקע תפוסה" כהגדרתה בחוק. על פי ההגדרה, יש להשתמש בקרקע תפוסה ולהחזיקה בה בנפרד מבניין, והעותרים לא החזיקו ולא השתמשו בחלקה או במבנים שעליה. בית המשפט פירש את המונח "שימוש" כפעולה חיצונית המצביעה על ניצול למטרה מסוימת, ולכן הזכות להשתמש בקרקע אינה שקולה לשימוש בפועל. מאחר שהחלקה לא ענתה להגדרת "קרקע תפוסה", לא הייתה למועצה סמכות להטיל את המסים האמורים. פסק הדין היטיב עם העותרים, וצווי ההשהיה הפכו למוחלטים. עוד קבע בית המשפט כי המשיבים משלמים לעותרים הוצאות בסך 400,000 ₪, צמודות למדד ובתוספת ריבית. השופט א' חלימה, השופט א' ברק והשופט א' גודברג הסכימו עם פסק הדין.