ע"א 1632/98

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת המערערים לתקן טעות בפסק דין קודם הקשור לתביעת הנזיקין שלהם נגד המשיב. הטענה המקורית נבעה מאיחור של המשיב במסירת דירות שהמערערים רכשו ושילמו עליהן את מלוא המחיר. בעוד שבית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת המערערים באופן חלקי ופסק להם פיצוי כספי בגין ליקויי בנייה ועוגמת נפש, הוא דחה את תביעתם לנזק נפרד הקשור לאיחור במסירת הדירות. המערערים ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון, אשר הצליח בחלקו, בקובעו כי תביעתם לתשלומי ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה למדד תשכ"א-1961 תקפה. עם זאת, הבקשה הנוכחית המונחת בפני בית המשפט היא בקשה לשינוי היעדר הפרשי הצמדה וריבית על הסכום שנפסק. המערערים טענו כי אי הכללת תשלומים נוספים אלה מפחיתה מערכו הריאלי של הפיצוי. מנגד, טען המשיב כי לא נפלה טעות בפסק הדין, וניסיונו של המערער להוסיף ולערער על ההחלטה לא היה מוצדק. בית המשפט קבע, כי בעוד שהנוהג הכללי הוא לפסוק הפרשי הצמדה וריבית על חובות כספיים כדי להבטיח שהמקבל יקבל את שוויו הריאלי של הסכום, אין בנסיבות מקרה זה כדי לשנות את מועד תחילתם של תשלומים נוספים אלה. השופטת נימקה החלטה זו בכך שהשיהוי של המערערים בהגשת תביעתם, והעדר ערעור על סוגיה ספציפית זו בשלב מוקדם יותר של ההליך המשפטי. לפיכך, הבקשה לתיקון הטעות הנטענת נדחתה, תוך שמירה על הפסיקה הקודמת.