ת"א 26988-05-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות ובחידושים המשפטיים: **מבוא והצגת הבקשה:** ההחלטה עוסקת בבקשתה של חברת הביטוח "ש. שלמה" (להלן: "המבקשת", שהיא הנתבעת בהליך) לאפשר לה להגיש דו"ח חקירה הנוגע לתובעת, א' ג' (להלן: "המשיבה"), לאחר ששלב ההוכחות כבר הסתיים. הדו"ח נערך לכאורה לאחר עדותו של מומחה בית המשפט, בעקבות דברים שעלו מעדותה של המשיבה, שבה העידה כי היקף עבודתה "מינורי" וכי היא מתקשה תפקודית. המבקשת טוענת כי הדו"ח ישמש כראיה מפריכה לעדותה של המשיבה. **טענות הצדדים:** * **המבקשת:** * הדו"ח נדרש בעקבות דברי המשיבה על קשייה התפקודיים והיקף עבודתה המינימלי. * הבקשה הוגשה מיד לאחר סיום עדותה של התובעת, ללא שיהוי. * תקנה 176 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") מעניקה סמכות כללית לבית המשפט, ותקנה 66 מתירה הגשת ראיות מפריכות באישור בית המשפט. * פסיקת בתי המשפט מכירה בכך שדוחות חקירה יכולים לשמש כראיה מפריכה. * הפרוצדורה אינה "מיטת סדום" ויש לאפשר תיקון תקלות. * **המשיבה:** * המבקשת הסתירה ראיה מהותית (דו"ח החקירה) בניגוד לדין ולעקרון "קלפים פתוחים" בהליך אזרחי. * הדו"ח נערך עוד קודם לעדות המשיבה, ולכן היה על המבקשת לגלות על קיומו. * הבקשה מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט ו"מקצה שיפורים" בעקבות עדות המומחה. * קבלת הבקשה תדרוש מהמשיבה להעיד שוב, דבר הפוגע בזכויותיה. * הטענה ל"הפתעה" אינה נכונה, שכן המשיבה עקבית בתלונותיה על קשיים תפקודיים. * הלכת "סויסה" (רע"א 4249/98) אינה מכשירה ראיות שהוסתרו במכוון. **דיון והכרעה – העקרונות המשפטיים והחידושים:** בית המשפט השלום באשדוד, מפי כבוד השופט יהודה ליבליין, דחה את הבקשה לאפשר הגשת דו"ח החקירה. ההחלטה מבססת את דחיית הבקשה על שני עקרונות מרכזיים: 1. **הפרת חובת הגילוי:** * **עקרון יסוד:** בית המשפט מדגיש את חובת הגילוי המעוגנת בתקנה 60 לתקנות. חובה זו מהווה תנאי בסיסי להליך שיפוטי ראוי והוגן. * **תוצאת ההפרה:** לפי תקנה 60(ג), בעל דין שלא גילה מסמך או לא נענה לדרישה לעיין בו, לא יהיה רשאי להגישו כראיה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט לאחר שנוכח כי היה "הצדק סביר" למחדלו. * **ניתוח המקרה:** במקרה זה, בית המשפט קובע כי המבקשת הפרה את חובת הגילוי מכיוון שהדו"ח נערך עוד קודם לעדות המשיבה, ולא נמסר על קיומו כל דיווח עד לאחר סיום עדותה. המבקשת לא סיפקה כל הסבר המהווה "הצדק סביר" למחדלה זה. * **עקרוניות:** ההחלטה מחזקת את החשיבות של ניהול הליך ב"קלפים פתוחים" ושמירה על תום לב דיוני. אי גילוי ראיה מהותית, במיוחד כאשר היא עשויה להפריך או לסתור טענות הצד השני, מהווה פגיעה מהותית בהליך ההוגן. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מדגישה כי גם אם לראיה יש חשיבות להפרכת טענות, הדבר מחייב דווקא הגברת הזהירות ושמירה על כללי הגילוי. אי-הגילוי אינו מצדיק את עצמו, גם לא בטענה לחשיפה מאוחרת של האמת. 2. **חוסר "הפתעה" והשלכות על ראיות הזמה:** * **עקרון:** ראיות הזמה מיועדות בדרך כלל לסתור טענות מפתיעות שעלו מטעם הצד השני. * **ניתוח המקרה:** בית המשפט קובע כי המבקשת לא "הופתעה" מטענות המשיבה בדבר קשייה התפקודיים. טענות אלו עלו כבר בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית של המשיבה. * **עקרוניות:** הצורך בראיות הזמה נובע מהיעדר ידע קודם או אי-יכולת לצפות טענות מסוימות. כאשר טענות אלו מופיעות במפורש במסמכים מקדמיים, אין מקום לטענת הפתעה המצדיקה הגשת ראיות באיחור. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מבהירה כי שמירת ראיה "בכיס" עד לאחר עדות הצד השני, כאשר ניתן היה להתמודד עמה במסגרת הגילוי המוקדם או הגשת הראיות בזמן, מהווה חוסר תום לב דיוני. בית המשפט מאמץ את גישת המשיבה כי אם המבקשת רצתה להשתמש בדו"ח זה, היה עליה לגלות על קיומו מבעוד מועד ולבקש את אישור בית המשפט שלא לחשוף אותו עד לאחר פרשת התביעה, בהתאם להלכת "סויסה". **ההתייחסות לעקרון "הפרוצדורה אינה מיטת סדום":** בית המשפט מכיר בעקרון זה, המבטא את הגמישות הדיונית ואת הצורך לפעול לצורך גילוי האמת. אולם, הוא מדגיש כי אין להתייחס לעקרון זה באופן שמאפשר התעלמות מכללי הדיון. הוא מצטט את השופט עציוני ואת דברי המשנה לנשיאה א' ריבלין, המבהירים כי תקנות הדיון נועדו ליצור מסגרת נאותה, ובעל דין שאינו פועל בהתאם להן נוטל על עצמו סיכון. סטייה ממועדים וכללים דיוניים צריכה להיבחן על רקע הצורך לאזן בין זכויות דיוניות למחדלים, ולעיתים התוצאה יכולה להיות סגירת הדלת או חיוב בהוצאות. במקרה זה, המחדל של המבקשת בהפרת חובת הגילוי נתפס כחמור דיו כדי לדחות את הבקשה. **השלכות על ההליך:** * **הכרעת בית המשפט:** דחיית הבקשה משמעותה שלא ניתן יהיה להציג את דו"ח החקירה כראיה מטעם המבקשת. * **פגיעה בזכויות דיוניות:** בית המשפט קבע כי קבלת הבקשה הייתה פוגעת בזכויותיה הדיוניות של המשיבה, שכן היא נמנעה ממנה האפשרות לבקש גילוי מיידי של הדו"ח ולעמוד על תוכנו במסגרת פרשת התביעה. * **הוצאות:** המבקשת חויבה לשלם למשיבה הוצאות משפט בגין הבקשה. * **המשך ההליך:** ההליך ימשיך ללא דו"ח החקירה, והצדדים יגישו סיכומים בכתב. **לסיכום:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של חובת הגילוי, תום הלב הדיוני, וקיום כללי הפרוצדורה. בית המשפט דוחה את הבקשה להגשת ראיה באיחור, מכיוון שהמבקשת הפרה את חובת הגילוי ולא סיפקה "הצדק סביר" למחדלה. בנוסף, נקבע כי לא היה מקום לטענת "הפתעה" של המבקשת, וכי ניסיון להציג ראיה זו לאחר סיום עדות המשיבה מהווה חוסר תום לב דיוני. ההחלטה שומרת על עקרונות יסוד של הליך הוגן ועל תכליתן של התקנות.