ת"א 2091/03

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב הצעת רכש שהגישה חברת רמת אביבים בע"מ לרכישת מניותיה של נאות אביב בע"מ, חברה ציבורית נוספת שבה רמת אביבים כבר החזיקה ברוב משמעותי. הצעת הרכש הייתה תמורת 120 שקל למניה והתקבלה על ידי רוב בעלי המניות של נאות אביב. עם זאת, שני בעלי מניות, מנחם עבודי ואדי הרשקוביץ, עתרו לבית המשפט לקבלת סעד לפי סעיף 338 לחוק החברות, בטענה כי התמורה המוצעת נמוכה מהשווי ההוגן של מניותיהם. השאלות המשפטיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם הסכמת הרוב להצעת הרכש מהווה חזקת שווי הוגן, וכיצד מחשבים את השווי ההוגן של המניות. קביעת השופט הייתה כי החלטת הרוב לקבל את הצעת הרכש אינה יוצרת חזקת שווי הוגן, בעיקר משום שחוק החברות עצמו מפריד בין קבלת ההצעה לבין ההסכמה לתמורה המוצעת. עוד קבע השופט כי מחיר השוק או שווי הבורסה של המניות אינו מדד ראוי לשווי הוגן, שכן הוא אינו משקף את הערך הכלכלי האמיתי במקרים של נזילות מניות ירודה או כאשר לרוכש הייתה סיבה ספציפית לרכוש את המניות. במקום זאת, קבע השופט כי יש לגזור את השווי ההוגן בעיקר משווי הנכסים של החברה, כלומר משווי השוק של כלל נכסיה בניכוי סך התחייבויותיה. זאת, בנימוק שלא לאפשר לבעל השליטה להגדיל את חלקו בחברה על חשבון בעלי מניות המיעוט. בנוסף, השופט ציין כי מכירה כפויה של מניות כמוה כפירוק מרצון של החברה, ולכן בעלי מניות המיעוט צריכים לקבל פיצוי דומה למה שהיו מקבלים בתרחיש פירוק. החלטת השופטת טומנת בחובה מספר קשיים הנוגעים למיסוי, לקביעת שווי הוגן ולהשלכות על עלויות וחבויות, שלדעתה לא היה צורך להכריע בהם בשלב זה, שכן הצדדים לא חלקו על ההפרש המשמעותי בין שווי הנכסים של החברה לבין המחיר שהוצע במכרז. פסק הדין הדגיש גם את נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, לרבות יציבות החברה ונכסיה, והציע כי כללים שונים עשויים לחול במקרים של נכסים ספקולטיביים יותר. לבסוף, השופט הכיר בפוטנציאל להגברת ההתדיינות המשפטית בשל אופיים הלא נוקשה של אמות המידה לשווי הוגן, אך סבר כי עם הזמן יובהרו קריטריונים אלה ויצמצמו את אי הוודאות.