עע"מ 624/20

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של פסק דינו של בית המשפט המחוזי והטענות שהוצגו, נדחה הערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט לא מצא עילה לערער על ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי, ובפרט על פרשנותו לסעיף 47א לפקודה. סעיף זה מאפשר לנשום לנכות 52% מדמי הביטוח הלאומי מההכנסה החייבת, ובית המשפט הסכים כי הניכוי יתבסס על סכומים ששולמו במהלך שנת המס, ולא לאחר שומות סופיות. פרשנותה החלופית של רשות המסים נמצאה כבלתי מתיישבת עם לשון הפקודה. באשר לערעורו של קירשבלום, התקבלה ההחלטה לצמצם את הקבוצה המיוצגת בתובענה הייצוגית, תוך הכרה בהשפעה הפוטנציאלית על כספי ציבור אם ייפסקו פיצויים מלאים נגד רשות ציבורית. בית המשפט הדגיש את חשיבות האיזון בין הפרות חוק לבין השלכות כספיות על גופים ציבוריים. למרות שנדונה האפשרות להרחיב את הקבוצה, נמנעה ערכאת הערעור מלהתערב, שכן החלטות כאלה דורשות הערכה עובדתית מפורטת של בית המשפט המחוזי. יתר על כן, ערכאת הערעור לא התערבה בגמול ובשכר הטרחה שנפסקו לקירשבלום ולבא כוחו, בהתחשב בנסיבות המצומצמות ובהיקף ההתערבות המותרים בדרך כלל. לבסוף, בקשתו של קירשבלום להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על בסיס פקודת מס הכנסה נדחתה, שכן היא לא תאמה את ההקשר של התובענה הייצוגית. לפיכך נדחו שני הערעורים, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.