ע"פ 30645-06-23

תקציר

ערעורם של שלמה יפרח ואלישע יפרח, שהורשעו בין היתר בשורה של אישומים הקשורים לפציעה ואיומים, נדחו על ידי בית המשפט. הערעורים התמקדו בזיהויו של שלמה כדוקר באירוע שהתרחש ב-20 במארס 2016, וערערו על מהימנותם של מסדרי העדים. עם זאת, בית המשפט מצא את הזיהויים אמינים, וטיעוניו של שלמה ניסו להכפיש אותם לא משכנעים. בערעורו של אלישע נטען, בין היתר, כי לא נכח בזירת הדקירה, טענה שסותרת עד. בית המשפט מצא סתירות קלות בתיאורי האירועים על ידי העדים, אך הם לא היו משמעותיים דיים כדי להצדיק התערבות בממצאיו של בית משפט קמא, במיוחד בהתחשב בדבריו הסותרים של אלישע עצמו. אלישע טען גם למחדלי חקירה, אך בית המשפט מצא טענות אלה לא משכנעות, שכן לא הייתה חובה לאסוף ראיות DNA כאשר לא היו סימנים לכך, והיעדרן של ראיות כאלה לא היה מעורר ספק סביר. זאת ועוד, נדחתה טענתו של אלישע בדבר ההגנה על דירות לפי סעיף 34י1 לחוק העונשין, שכן היא לא חלה על נסיבות המקרה. בית המשפט דחה גם את טענתו של אלישע כי האירוע היה תוצאה של סחיטה, וציין כי הוא אינו מצדיק את הדקירה. גם העונשים שהוטלו על המערערים אושרו, כאשר בית המשפט ציין את עקביותם עם מדיניות הענישה החמורה לפתרון סכסוכים בנשק קר. גם טענתו של שלמה כי לא נערך תסקיר מבחן נדחתה, שכן הוא לא הגיע לפגישה למרות שזומן כדין. לפיכך נדחו הערעורים במלואם, והמערערים חויבו לרצות את עונשם.