ת"א 8461-08-20

תקציר

התובעת, שפעלה לאיתור יורשיו של הבעלים הרשום של חלקות מסוימות והודיעה לנתבעת מיה כי היא זכאית לזכויות בחלקות, הגישה תביעה מוצלחת כנגד עזבונה של מיה לתשלום כספים בהתאם להסכמיהם. התביעה התקבלה באופן חלקי, וחויבה הנתבעת, הדר אוריון – בתה של מיה והיורשת היחידה – לשלם לתובעת סך של 215,532 ש"ח, בתוספת הפרשי זיקה ואינטרסים. סכום זה כלל הוצאות בסך 35,532.5 ₪ שנגרמו לתובע באיתור החלקות ויידוע מיה עליהן, ו-180,000 ₪ בגין מאמציו. בעוד שבהסכם המקורי בין התובעת למיה נקבע כי התשלום עבור האחרונה מותנה ברישום מוצלח של החלקות על שמה של מיה, ההסכם השני - שנחתם לאחר שהראשון נכשל - קבע במפורש כי התשלום בסך 300,000 ₪ אינו מותנה ברישום. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי לא נותרו לעיזבון נכסים לפירעון החוב המגיע לתובע, מה גם ששלושה נכסים מהעיזבון הועברו לנתבעת ללא תמורה ושניים הושכרו. לפיכך, בית המשפט חייב את הנתבעת במלוא הסכום המגיע לתובע, אשר הופחת מהסכום המקורי המוסכם של 300,000 ₪ משום שהתובע לא נשא במלוא סכום ההוצאות הנתבעות. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם 71% מהוצאות המשפט של התובע ושכר טרחת עורך דין בסך 35,100 ₪. התשלום היה אמור להתבצע תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.