ו"ע 50568-03-19

תקציר

קביעה של ועדת הערר היא כי הערעור שהגישו המערערים, הבקיאים בעסקי הנדל"ן, נדחה. הוועדה מצאה כי תשלומי מס ערך מוסף (מע"מ) על שירותי בנייה אינם הוצאות שניתן לנכות ממס שבח המשתלם על מכירת חלק מנכסי המערערים. זאת, משום ששירותי הבנייה התקבלו בגין החלק בנכס שנותר ברשות המערערים, ובצדק מנוכה המע"מ ממכירת הדירות שנבנו על אותה קרקע. עוד מצאה הוועדה כי המערערים לא הוכיחו "טעם מספיק" לתיקון שומת מס קודמת, כנדרש בסעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, שכן היו מודעים לחוב המע"מ מהסכם הקומבינציה ואף שילמו חלק ממנו בשנת 2015. בנוסף, בקשת המערערים להארכת מגבלת הזמן בת ארבע השנים הקבועה בסעיף 85 מיותרת, שכן הוועדה הסכימה עם המשיב כי הדרך הראויה להתמודד עם תשלומי המע"מ היא באמצעות ניכויים משווי השבח של המקרקעין שלא נמכרו. לבסוף הורתה הוועדה למערערים לכסות הוצאות משפט בסך 40,000 ₪, שישולמו למשיב.