ע"א 3015/06

תקציר

במקרה המאוחד של תביעות להפקעת מקרקעין בכרמיאל, השאלה העיקרית הייתה האם שימוש בלתי חוקי בקרקע צריך להשפיע על הפיצוי לפי פקודת הרכישה לצרכי ציבור משנת 1943. בית המשפט המחוזי שקל את החציבה הבלתי חוקית בחישובי הפיצויים שלו, אך הפחית את ערך הקרקע בשל היעדר היתרים, בנימוק שהשימוש הבלתי חוקי היה נסבל במשך זמן רב על ידי הרשויות. המדינה ערערה על כך, וטענה כי פיצוי הכולל שימוש בלתי חוקי סותר את תקנת הציבור ומתגמל על הפרת חוק. בית המשפט העליון, בראשות השופטת ארבל, קבע בסופו של דבר כי הפיצוי צריך לשקף את השימוש החוקי בקרקע בעת ההפקעה, בהתאם לחוק התכנון והבניה שאינו מאפשר פיצוי על מבנים שהוקמו שלא כדין אלא אם כן מתקיימות נסיבות מיוחדות ותום לב. עם זאת, מתוך הכרה בתנאים ייחודיים במקרים אלה – כגון חציבה ממושכת ללא אכיפת המדינה ותום לב אפשרי של הבעלים – התיר בית המשפט תוספת פיצוי של 30% מעבר לערך החקלאי. ערעורים אחרים של המשיב נדחו, וטענות משפטיות נוספות שנדונו כללו חבות במע"מ והיקף הפיצוי לפי סעיף 13 לפקודה. בית המשפט הדגיש את החשיבות של התאמת דיני הפיצויים לתקנת הציבור ולציות לחוק, תוך מתן אפשרות להכרעות בתיקים מורכבים המשקפים הגינות ונסיבות היסטוריות.