ע"א 7991/96

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין הפיצויים שנפסקו לנער צעיר שנפגע בתאונת דרכים, נדונו מספר סוגיות מרכזיות. המערערים ערערו על הערכת בית המשפט בדבר נכותו הרפואית והתפקודית ועל פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות. המשיבים, הנער והוריו, הגישו ערעור נגדי על אי הפיצוי. השופטת ט' אור סקרה את התיק, תוך התמקדות במוגבלויות הרפואיות, שכללו בעיות שיניים, נוירולוגיות, אורתופדיות, אף אוזן גרון וצלקות. בית המשפט לא מצא בסיס לטענות המשיבים ודחה את הצורך במומחה פסיכיאטרי. עם זאת, חלק מטענותיהם של המערערים היו תקפים. בעודו מאשר את החלטת בית המשפט בעניין הנכות הקוסמטית בשל הצלקות, הוא ביטל את הנכות הנוירולוגית, בנימוק של היעדר ראיות מהימנות ועדויות עדים. בעקבות זאת חושב מחדש הפיצוי בגין נזק לא ממוני ואובדן כושר השתכרות, שהופחת מ-178,421 ש"ח ל-120,000 ש"ח. בית המשפט גם ביטל פסיקה בסך 5,000 שקלים לסיוע בלימודים, בהינתן שלא הוכח ליקוי נוירולוגי או מחקרי הקשור לתאונה. טענות אחרות של המערער לא הצדיקו התערבות. הערעור שכנגד נדחה, והערעור הותר בתחומים ספציפיים. לבסוף הותאם שכר טרחת המשיבים והם חויבו לשלם למערערים הוצאות ערעור בסך 5,000 ₪. ההחלטה הוסכמה על ידי הנשיא ברק והמשנה לנשיא ש' לוין, ואושרה רשמית ב-12 בינואר 2000.