ת"א 9456-07-20

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה בין יורשיו של אדם שנפטר לבין חברו הקרוב שהיה גם עורך דינו. היורשים, אמו ובתו של המנוח, טענו כי הנתבע החזיק שלא כדין בכספו של המנוח והחזיק בהכנסות ממכירת רכבו, וביקשו פיצוי בגין סכומים אלה. עוד טענו כי החתימות על מספר מסמכים הקשורים לענייניו של המנוח זויפו. הנתבע הכחיש טענות אלה והגיש תביעה שכנגד בגין לשון הרע ושכר טרחת עורך דין שלא שולם. השופט פסק לטובת הנתבע בטענה העיקרית, שכן האם והבת לא הציגו כל ראיה שתתמוך בטענותיהן, ועדויותיהן לא היו קוהרנטיות ולא אמינות. בנוסף, מומחה בית המשפט אישר את אמיתות החתימות השנויות במחלוקת. השופטת דחתה גם את התביעה שכנגד, שכן לא הוכח שנותרו נכסים בעיזבון לכיסוי שכר הטרחה, ותביעת לשון הרע לא הייתה מוצדקת, שכן דברי האם היו ניסיון להגן על האינטרסים של ילדיה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם, למעט חלקו של הנתבע בהוצאות המומחה, שהתובעים חויבו לכסות. השופטת הדגישה את התנהגותם הבלתי ראויה של התובעים כלפי המנוח ואת חוסר הכרת התודה שלהם כלפי הנתבע על טיפולו המסור, אך לבסוף קבעה כי גם התביעה שכנגד אינה מוצדקת.