ת"א 38652-09-20

תקציר

חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, סעיף 5(1) מגדיר את סמכותם של בתי המשפט המנהליים לדון בעתירות מינהליות הנוגעות להחלטות של רשויות. על פי סעיף 59 לתוספת הראשונה לחוק זה, החלטות רשות מקרקעי ישראל בדבר הקצאה ראשונית של קרקעות מצויות בסמכותם של בתי משפט מנהליים. המבקשת במקרה זה טענה כי החלטתה בדבר המועד הקובע לביצוע שומה נופלת לקטגוריה זו ויש לדון בה בפני בית משפט לעניינים מנהליים. עם זאת, בית המשפט מצא כי לא עילת התביעה ולא הסעד המבוקש מהווים התקפה על החלטה בדבר הקצאה ראשונית של קרקעות. ההחלטות המהותיות מסוג זה נוגעות לשאלה האם יש להקצות קרקע אם לאו ולא לעניינים הקשורים להערכת דמי חכירה בגין קרקע מוקצית. יתר על כן, הסעד המבוקש במקרה זה היה פיצוי כספי, המצביע על כך שהתיק צריך להידון בבית משפט אזרחי. גם טיבה של התביעה, שהתמקדה בהתנהלותו של המבקש שהובילה לכאורה לחיובי שומה מופרזים, לא נפל בגדר סמכותם של בתי המשפט המנהליים כהגדרתם בחוק. לפיכך, קבע בית המשפט כי נתונה לו סמכות לדון בתובענה ודחה את הבקשה לדחייתה על הסף. החלטה זו בדבר סמכות עניינית לא נשאה בהוצאות, ובית המשפט הורה למזכירות להודיע לצדדים על ההחלטה.