ת"א 28572-09-19

תקציר

התובע, י.ד., הגיש תביעה נגד חברת הביטוח, הנתבעת, בדרישה לתגמולי ביטוח בעקבות שתי תאונות. התאונה הראשונה אירעה כאשר י.ד. החליק ונחבט בראשו במדרגות ביתו, והתאונה השנייה אירעה כשחזר לעבודה ונפצע בעת איסוף אשפה. הנתבע שילם לי.ד. תגמולי ביטוח בגין אובדן הכנסה זמני כתוצאה מהתאונה הראשונה בשתי הזדמנויות בהן חזר י.ד. לעבודה לתקופה קצרה. עם זאת, היא דחתה את טענותיו לנכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה הראשונה ואת טענותיו הנוספות בעקבות התאונה השנייה. במהלך המשפט מינה בית המשפט מומחה שבדק את י.ד. וקבע כי נקבעו לו 60% נכות, שמחציתה יוחסה לתאונה הראשונה. חוות דעת המומחה נמסרה לנתבעת ביום 28.7.2020. הנתבע פעל בחוסר תום לב כלפי התובע לאורך כל המשפט. הם לא ערכו בדיקה יסודית של מצבו של י.ד. לבקשתו הראשונית ובמקום זאת שלחו אותו לבדיקה אורתופדית בלבד, מה שהוביל לדחיית תביעתו. הנתבע התעלם מחוות דעת המומחה שהזמינו, שאישרה את זכותו של י.ד. לקבלת תגמולי ביטוח, וסירב לשתף את י.ד. או בית המשפט בממצאים במשך עשרה חודשים. יתר על כן, הנתבעת לא שילמה לי.ד. את תגמולי הביטוח הבלתי שנויים במחלוקת שמחציתם היו מודעים להם בעקבות חוות דעת המומחה. בית המשפט קבע כי התנהלות הנתבעים עולה כדי חוסר תום לב מובהק, המצדיק הטלת ריבית מיוחדת על מחצית מתגמולי הביטוח שהם חייבים לי.ד., ממועד קבלת חוות הדעת של המומחה ועד לביצוע התשלום בפועל. שיעור הריבית המיוחד נקבע על פי חמישה משיעור הריבית הנומינלית כאמור בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. כמו כן חויב הנתבע לשלם 7,500 ₪ בגין הוצאות המשפט של התובע.