עע"מ 5091/12

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטה בדבר פיצוי כספי לבעלי עסקים שנאלצו לפנות את עסקיהם במסגרת יישום תכנית ההתנתקות. ההחלטה המקורית מתהפכת בעקבות הגשת עתירה, והתיק מוחזר לדיון חוזר על ידי הרשות המנהלית. המערערים טוענים כי התנהלות הרשות מפרה את כללי הצדק הטבעי, אך בית המשפט אינו מוצא טעם בטענה זו. פסק הדין מתווה את התשתית הנורמטיבית לפיצוי מפונים, לרבות חוק ההתנתקות ומסלולי הפיצוי העומדים לרשות בעלי עסקים. כמו כן, הוא דן בתפקידן של ועדת הזכאות והוועדה המיוחדת בהכרעה בתביעות פיצויים. לוועדה המיוחדת שיקול דעת רחב לאשר במקרים מיוחדים תשלומים חריגים מעבר להוראות החוק. אולם במקרה זה מסכים בית המשפט עם החלטת הוועדה המיוחדת שלא לאשר תשלום מיוחד בגין אובדן רווחים בתקופת הארגון והרילוקיישן שלאחר תכנית ההתנתקות. בית המשפט מדגיש כי מטרת הוועדה המיוחדת היא לטפל במקרים חריגים וכי עניינם של המערערים אינו חריג בהשוואה לבעלי עסקים אחרים שפינו את עסקיהם. בנוסף, בחרו המערערים במסלול הנכס לפיצוי, שאינו עולה בקנה אחד עם בקשתם לפיצוי על בסיס רווח תפעולי. בית המשפט מגיע למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטה ומציע לדחות את הערעור, תוך שהוא מציין גם כי לרשות המערערים עומדים אפיקי פיצוי אחרים. השופט א' פוגלמן נותן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים י' דנציגר וא' שוהם.