ע"א 7323/18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך מתנה קניינית, תוך הדגשה כי רישום מתנה של זכויות בעלות במקרקעין הוא חיוני, שכן הוא מסמן את סיומו של הליך רכישת המתנה. על פי חוק המקרקעין (סעיף 7(ב)), מתנה לא רשומה נחשבת להתחייבות לתת מתנה בלבד. בית המשפט מפנה לפסקי דין קודמים לפיהם ניתן לחזור בו מהתחייבות לתת מתנה על ידי הנותן ללא צורך בנימוק, אלא אם כן ויתר על זכות זו בכתב. החוק קובע כי מסמך בכתב נחוץ להתחייבות לתת מתנה בעתיד, והנותן יכול לחזור בו אלא אם כן ויתר במפורש על זכות זו. פסק הדין מתמקד בייפוי הכוח עליו חתם עומר, המערער, לטובת הנמען, רג'ח'. למרות שהמסמך המקורי לא הוצג, טופס מס שבח משנת 1986 והסכם המתנה מצביעים על כך שעומר אכן העניק ייפוי כוח בלתי חוזר, המהווה ויתור על זכותו לחזור בו מהמתנה. בית המשפט מקבל את הערעור, וקובע כי עזבונו של עומר כולל את הקרקע שבמחלוקת וכי ליורשו של רג'ח', סאמר, יש זכות להירשם כבעל הנכס. משכך, החובה לתת את המתנה היא בלתי חוזרת, ובית המשפט מצווה על המשיבה מס' 1 לשאת בהוצאות המערערת, בסך 30,000 ש"ח.