ת"פ 6414-10-21

תקציר

הכרעת הדין דנה בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי בקביעת עונש הולם בגין תקיפתו האלימה של הנאשם את המתלוננת. בית המשפט דן בתיקון 113 לחוק העונשין, המדגיש את נאותות היחס בין העבירה לבין העונש. הערכים החברתיים הנפגעים מהעבירה נבחנים, יחד עם מדיניות הענישה הרווחת והנסיבות הקשורות לביצוע העבירה. השופט מציין את היעדר הפגיעה הפיזית המשמעותית במתלוננת ומכיר בעברה הפלילי הנקי של הנאשמת ובהודאתה המיידית, ובכך חוסך זמן שיפוטי. נלקחות בחשבון גם נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות מצבי חייה הקשים של הנאשמת ויחסיה היציבים עם המתלוננת. בית המשפט, בהפעילו את שיקול דעתו, מציב את הנאשם בקצה התחתון של קשת הענישה, ונמנע מהרשעה. החלטה זו מוצדקת בשל נסיבותיו הייחודיות של המקרה, הפגיעה המינימלית בערכים מוגנים, והסיכויים החיוביים לשיקומו של הנאשם. השופט מפנה לפסקי דין קודמים המתארים את הנסיבות החריגות שבהן ניתן לוותר על הרשעה למרות האשמה. במקרה זה, בית המשפט מקבל את המלצת שירות המבחן, המציעה גישה שיקומית. נלקחים בחשבון גילה הצעיר של הנאשמת, היעדר עבר פלילי ותמיכתה של המתלוננת, שהיא גם בת זוגה. השופט מדגיש כי ההרשעה עלולה לפגוע בשיקומה של הנאשמת, בדימוי העצמי שלה ובסיכוייה העתידיים, לרבות התקדמותה המיועדת בקריירה בתעשיית היופי. לפיכך, בית המשפט מחליט לבטל את ההרשעה הקודמת. במקום זאת, מוטל על הנאשם צו מבחן ל-12 חודשים, המחייב השתתפות בהליך טיפולי והימנעות מכל עבירות אלימות בתקופה זו. כמו כן מוטלת התחייבות כספית בסך 3,500 ₪. בית המשפט מזהיר את הנאשם מפני ההשלכות של אי ציות, כולל האפשרות של גזר דין. פסק הדין מסתיים ביידוע הצדדים על זכותם לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום והוא מיום 20/07/2023.