עב"י 32661-01-22

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה כרוכה בערעור על פסק דין של בית הדין למשמעת הנוגע לעבירת משמעת של עובד ציבור. בית הדין המחוזי, בהתאם לחוק המשמעת, אינו מרבה להתערב בהחלטות בית הדין למשמעת, אך יעשה זאת במקרים חריגים שבהם קיימת חוסר סבירות, חוסר מידתיות או טעות בגזר הדין. מטרת אמצעי המשמעת אינה להעניש, אלא להבטיח את תפקודו התקין של השירות הציבורי ולהגן על תדמיתו, תוך הרתעת עובדים אחרים מהתנהלות דומה. ככזה, ההתמקדות היא באינטרס הציבורי ולא בנסיבותיו האישיות של העובד. להבדיל מהמשפט הפלילי, למשפט המשמעתי תכלית שונה – הגנה על השירות הציבורי – ולכן גם שיקולי הענישה נבדלים. חומרת העבירה במקרה זה, אלימות כלפי תלמיד בן 10 מצד מורה, אינה עילה סבירה להימנע מפיטורים. עם זאת, תקופת הפסילה משירות המדינה וממשרד החינוך מצטמצמת מהחלטת בית הדין למשמעת, בהתחשב ברקורד הנקי של המורה, תרומתו לשירות ונסיבותיו האישיות, לרבות היותו אב לשבעה ילדים. ההיבטים האישיים והאנושיים במצבו של המורה, לצד שני עשורים של שירות מכובד, מצבו המשפחתי, היעדר עבר רלוונטי ותהליך השיקום שעבר, מצדיקים קיצור תקופת הפסילה. לפיכך, הערעור מתקבל באופן חלקי, ותקופות הפסילה מתקצרות לשלוש שנים משירות המדינה וארבע שנים ממשרד החינוך.