בג"צ 1791/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה נגד פסק דין של בית הדין הרבני הגדול. על פי פסק הדין, בקשתה של העותרת להתגרש מבעלה, עמו הייתה פרודה במשך שני עשורים, הייתה מוצדקת, ובית המשפט הציע הסדר בעניין מזונות ופנסיה שהעותרת יכולה לבחור לקבל או לדחות. העותר טען כי בית המשפט חרג מסמכותו בכך ששינה את סכום המזונות והסיר חובות מזונות עבר, עניין שנדון בבית משפט אזרחי. עם זאת, דחיית העתירה מסבירה כי סמכותו של בית המשפט בעניין מוגבלת למקרים של התערבות שיפוטית, ופסיקתו, שלא כפתה פשרה על הצדדים אלא הציעה פשרה, לא חרגה מסמכות זו. העותרת שומרת לעצמה את הזכות לסרב להתגרש ולעמוד בזכויותיה החוקיות כפי שנקבעו בפסקי דין קודמים. זאת ועוד, אין להרחיב את פרשנות פסק דינו של בית הדין בעניין הפסקת הליכי ההוצאה לפועל נגד הבעל גם לחובות הנוגעות לחלוקת רכוש. השופטת פרוקצ'יה והשופט רובינשטיין מסכימים עם הדחייה, כאשר האחרונים מדגישים את ההפרדה הממושכת של בני הזוג ואת היתרונות של ההסדר המוצע לעותרת. פסק הדין מבהיר כי פסק דינו של בית המשפט היה בסמכותו, ולעותר יש את המילה האחרונה האם לקבל את ההסדר המוצע או לחזור לפסקי הדין הקודמים.