ת"צ 13354-12-08

תקציר

המבקשים הגישו תביעה ייצוגית נגד המשיבות, חברות השכרת הרכב, בטענה כי גבו באופן שיטתי תשלום יתר משוכרי רכביהם בגין החזרת המכוניות עם פחות ממיכל דלק מלא. המבקשים, אשר שכרו רכבים מהמשיבים במספר הזדמנויות וחויבו בגין תדלוק, טענו כי החיובים מופרזים לאין שיעור, מתומחרים בשיעור גבוה בהרבה מזה של תחנות דלק סמוכות, וכן נגזרו משיטה לא מדויקת לחישוב כמות הדלק "החסרה". המבקשים ביקשו לייצג קבוצה של כל אלה ששילמו למשיבים עבור תדלוק בשבע השנים שקדמו לכך. המשיבים טענו כי למבקשים לא קמה עילת תביעה, כי אין להגיש את התביעה כתובענה ייצוגית, וכי החיובים הם פיצויים מוסכמים בגין הפרת חוזה, לרבות יסוד הרתעתי, והם סבירים. בית המשפט קבע כי המבקשים קמה עילת תביעה בגין הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט. היא מצאה כי סעיף החוזה המדובר הוא עמום ויש לפרשו לטובת הלקוחות. עוד נקבע כי חיובי המשיבים לא נועדו לפצות אותם בגין עלות התדלוק אלא להרתיע לקוחות, ולפיכך מהווים התעשרות בלתי הוגנת. באשר לטענת המבקשים כי המשיבים הטעו צרכנים, קבע בית המשפט כי מדובר בטענה משנית לתביעה החוזית. בית המשפט אישר את התביעה הייצוגית, וקבע כי המבקשים יכולים לייצג את הקבוצה בצורה הוגנת ויעילה, וכי התביעה מעוררת שאלות משותפות מהותיות של עובדה ומשפט. הקבוצה הוגדרה כמי ששילם למשיבים עבור תדלוק רכביהם השכורים לפי סעיף החוזה הרלוונטי, החל מחודש יוני 2002 ואילך. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המבקשים בסך 20,000 ₪, ולשלם סכום זה לקופת הייצוג.