בג"צ 11197/07

תקציר

פסק הדין עוסק בעתירה שהגישו שלושה אחים שחכרו קרוב ל-1,000 דונם ממינהל מקרקעי ישראל לשימוש חקלאי. העותרים ביקשו להחיל את החלטה 727, שמטרתה להפוך קרקעות לזמינות לבנייה באמצעות שינוי ייעוד קרקע חקלאית, על אדמותיהם החכורות. אלא שברשות מקרקעי ישראל סירבו להיעתר לבקשתם, מה שהוביל אותם לעתור לבית המשפט. העתירה המקורית ביקשה גם סעדים חלופיים, לרבות החלת הוראות המעבר של החלטה 727 או מתן אפשרות לעותרים לרכוש את הקרקע בפטור ממכרז. בית המשפט מצא כי עניינם של העותרים לא עמד בדרישות הוראות המעבר של החלטה 727. לא נחה דעתה כי רשות מקרקעי ישראל נתנה את הסכמתה הרשמית להחלת ההחלטה, כנדרש. בנוסף, בקשת העותרים לפטור ממכרז נדחתה, שכן הדבר נוגד את רוח החוק. במהלך ההליך דנו הצדדים באפשרות לפצות את העותרים על פי החלטה 969, שהתייחסה לסיום חוזי חכירה על קרקע חקלאית ששונה ייעודה. עם זאת, בסופו של דבר החליט מנהל מקרקעי ישראל שלא להחיל החלטה זו על אדמות העותרים. בית המשפט תמך בהחלטת רמ"י והסכים כי החלטה 969 מחייבת תכנית שבאמצעותה ניתן להוציא היתרי בנייה, מה שלא היה המקרה של העותרים. תכנית מ/90, החלה על מקרקעי העותרים, לא אפשרה הוצאת היתרי בנייה. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי החלטה 969 הוקפאה זמן קצר לאחר בקשת העותרים ובוטלה מאוחר יותר, כלומר לא ניתן להחיל אותה על מקרקעי העותרים. גם התוספת לעתירה, שביקשה לערער על החלטת רמ"י בעניין החלטה 969, נדחתה. השופט מ' נאור, יחד עם השופטים א' רובינשטיין וי' עמית, הגיעו למסקנה כי יש לדחות את העתירה כולה. בשל התנהלות מינהל מקרקעי ישראל בנושא, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.