ע"א 55334-02-13

תקציר

מדובר בערעור של פקיד תגמול על פסק דין של ועדת ערר לפי חוק הנכות. פסק דינה של הוועדה קיבל באופן חלקי את ערעורו של המשיב על החלטת קצין התגמולים, אשר דחה את תביעת המשיב להכרה בקשר בין שירותו הצבאי לבין מוגבלותו הצווארית. המשיב שירת בחיל האוויר, ועבודתו כללה עבודה מאומצת במשך שעות רבות כשראשו מופנה כלפי מעלה. בשנת 2001 אובחנה המשיבה עם מחלת דיסק צוואר הרחם ומיאלופתיה. ועדת הערר פסקה לטובת המשיב וקבעה כי תנאי שירותו הרעו את נכותו ב-2/3, חרף היעדר אסכולה רפואית מוכחת התומכת בטענה זו. פקיד הגמול טען כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה, שכן לא הובאו ראיות רפואיות הקושרות את נכותו לשירותו. עם זאת, ועדת הערר העדיפה את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם המשיב, פרופ' מירובסקי, על פני חוות דעתו של המומחה מטעם הקצין, ד"ר רט. פרופ' מירובסקי טען כי תנאי עבודתה של המשיבה גרמו לעומסים לא פיזיולוגיים בעמוד השדרה הצווארי, מה שהוביל לנכות. למרות שפרופ' מירובסקי לא סיפק תמיכה בספרות הרפואית, הוועדה מצאה את דעתו סבירה ואימצה אותה. השופטים, השופט אריאל ואגו, השופטת שרה דברת והשופטת רחל קראי, מסכימים עם החלטת הוועדה ודוחים את הערעור. הם מדגישים כי העדפת חוות דעת רפואית אחת על פני אחרת היא בדרך כלל קביעה עובדתית, שקשה לערער עליה בערעור. במקרה זה, חוות דעתו של פרופ' מירובסקי, אף שלא נתמכה בספרות רפואית ענפה, התבססה על ניסיונו הקליני ואומצה באופן סביר על ידי הוועדה. עוד מציינים השופטים כי ד"ר רט לא שלל את האפשרות לקשר סיבתי בין שירותו של המשיב לבין מוגבלותו. בסופו של דבר, פסק דינה של ועדת הערר מתקבל, ופקיד הגמול חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.