בש"א 331/05

תקציר

פסק דין זה עוסק בארבעה מועמדים העובדים כמהנדסים באגף הטכני במשרד הבינוי והשיכון מזה מספר שנים. כולם עבדו באותן משרות בתקופה זו, והשינויים בדפוסי העסקתם נכפו באופן חד צדדי על ידי המשיב. המבקשים עבדו הן במשרד והן באתרי בנייה, השתמשו בציוד של המשרד, דיווחו לממונים עליהם מדי יום ולא הורשו לעבוד במקום אחר. גם שעות העבודה וימי החופשה שלהם נשלטו על ידי המשרד. בתחילה הועסקו חלק מהמבקשים כשכירים, אך לאחר מכן עברו לתפקידי קבלן עצמאיים, שהוטלו לכאורה על ידי המשיב. שכרם של המועמדים שולם באופן שוטף ועודכן מעת לעת, והם גם קיבלו הטבות מסוימות. עם זאת, המשיב לא עמד בחלק מהתנאים הנזכרים בחוזה, כגון הפרשה לקופת הגמל של המבקשים. בשנת 2004 נמסר למבקשים כי חוזיהם לא יחודשו, מה שהוביל אותם לעתור לבית המשפט בבקשה לצו מניעה זמני שיאסור על פיטוריהם. המשיב טען כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד, ולכן לבית הדין אין סמכות. עם זאת, בית הדין קבע אחרת, וקיבל את טענת המבקשים כי יש לראות בהם עובדים על פי חוזה מיוחד, וכי אי חידוש חוזיהם שקול לפיטורים, שהיה צריך להיעשות בהליך אחר של שימוע ומו"מ קיבוצי. עוד ציין בית המשפט כי המבקשים שולבו במערכת הארגונית של המשיב. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני התקבלה, והמשיב חויב להמשיך ולהעסיק את המבקשים עד לסיום התביעה העיקרית, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.