בש"פ 1022/24

תקציר

במקרה שלפנינו, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע ערעור על החלטת בית משפט השלום באילת לעכב את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים. המבקש הואשם בהפרת סדר, תקיפה, החזקת סכין שלא כדין ואיומים בעקבות אירוע באילת. למרות שהושם במעצר בית, הוא הפר את תנאי שחרורו בכך ששהה באילת, שם ביצע עבירות נוספות. בדיון הראשוני הודה עורך דינו של המבקש בראיות למעצר, אך הדגיש נסיבות מקלות. בית משפט השלום, לאחר שבחן את המקרה ושקל את המלצת שירות המבחן השלילית, מצא את המבקש בסיכון גבוה ושלל ממנו אפשרויות מעצר חלופיות. בערעור לבית המשפט המחוזי נטען לאכיפה בררנית, בטענה כי המבקש זכה ליחס בלתי הוגן בהשוואה למעורבים אחרים שלא הועמדו לדין למרות ראיות המצביעות על מעורבותם. עם זאת, בית המשפט המחוזי אישר את החלטת השלום, והבחין בין עניינו של המבקש לאחרים בשל עבירות חוזרות ונשנות וחוסר אמינות. עוד ביקש המבקש רשות ערעור, בטענה שאף אחת משתי הערכאות לא התייחסה במלואה לטענותיו בדבר אכיפה בררנית, ובפרט בכל הנוגע לראיות וידאו. עם זאת, בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי עניינו של המבקש אינו עומד בקריטריונים של נסיבות חריגות הדרושות לערעור. היא הדגישה כי יש להתייחס לטענת האכיפה הבררנית בהליך העיקרי ולא במסגרת הליך המעצר. לפיכך, הבקשה נדחתה, תוך שהיא מאשרת את נחיצות המעצר בשל המשך מעשיו של המבקש והסיכונים הנשקפים ממנו.