ע"א 7884/15

תקציר

בערעור על אכיפת פסקי חוץ, השאלה העיקרית הייתה האם מתקיים תנאי ההדדיות בסעיף 4(א) לחוק אכיפת פסקי חוץ, בפרט בנוגע לאכיפה אפשרית של פסקי דין ישראליים בסין למרות היעדר אמנה או ערכאות עבר של בתי משפט סיניים שהתייחסו לפסקי דין ישראליים. בית המשפט המחוזי אישר הדדיות, בהשפעת פסק הדין הקודם, שהצביע על כך שדי בפוטנציאל סביר לאכיפה גם ללא מקרים קונקרטיים של אכיפה. נקודת מבטה של השופטת ברק-ארז הדגישה את יתרונותיה של גישת הדדיות מקילה, המטפחת ודאות משפטית ויחסים עסקיים בינלאומיים. בהערכת המצב מוטל הנטל על המערערת להוכיח את סירובה השיטתי של סין לאכוף פסקי דין ללא אמנות, אולם הראיות שהוגשו לא הספיקו כדי להצביע על מגמה ברורה של אי-אכיפה. יתר על כן, בית המשפט דחה את ההגנות שהעלתה המערערת, כגון רכש במרמה והיעדר סמכות שיפוט על פי המשפט הבינלאומי, וקבע כי הייתה הסכמה באמצעות השתתפות מהותית בהליכים קודמים. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, עודד שיתוף פעולה משפטי הדדי והדגיש את המשמעות של יחסי הסחר המתהדקים בין ישראל לסין, למרות חוסר התגובה של שגרירות סין לפניות בנוגע לפרקטיקות אכיפת פסקי דין. המערערת חויבה בהוצאות משפט נוספות, בעוד עמדת בית המשפט חיזקה את המטרה הרחבה יותר של הימנעות מקיפאון משפטי והגברת שיתוף הפעולה השיפוטי הבינלאומי.