עפ"ג 54745-01-14

תקציר

המערער ערער על הרשעתו ועל גזר דינו מכמה טעמים. ראשית, הוא טען כי נפלו ליקויים בניהול ההליך בבית משפט קמא, וביקש לחזור בו מהודאתו ולהחזיר את התיק לדיון חוזר. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי הנסיבות אינן מצדיקות את האמצעי החריג של התרת פסילה. עוד נמצא כי טענת המערער כי הודאתו נגבתה בכפייה על ידי סניגורו אינה נתמכת, וכי האינטרסים של המערער לא נפגעו מייצוגו לצד נאשם שותף. שנית, טען המערער כי קמה לו הגנת צדק בשל הימנעותו של המשיב מלהביא ראיות רלוונטיות. בית המשפט מצא כי המערער לא נפגע להגנתו וכי לא נפל כל פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות בעניינו. לפיכך, בקשתו להחלת דוקטרינת "הנזק הראייתי" לא התקבלה. שלישית, המערער ערער על סבירות עונשו, שכלל עונש מאסר בפועל. בית המשפט ציין כי יתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא רק בנסיבות חריגות. בית המשפט קבע כי העונש סביר, נוכח עברו הפלילי של המערער בעבירות מס, המשך ביצוע העבירה והיעדר הצדקה לסטות מהכלל של עונשים מצטברים. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר חלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות, וקבע כי אין בהן כדי להצדיק הקלה בעונשו. השופט טאובר הציע לחבריו לדחות את הערעור במלואו, ועל כך הסכימו השופטים שפירא ואליקים. לפיכך נדחה הערעור, והמערער נצטווה להתייצב בבית מעצר קישון ביום 1.7.14 כדי להתחיל לרצות את עונשו.