רע"פ 7029/04

תקציר

ניתוח משפטי של בקשת רשות הערעור בע"א 3495/03 I. מבוא והקשר הבקשה נוגעת למאמציו של המבקש לקבל רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את ערעורו על הרשעה ועונש שהטיל בית משפט השלום בעכו. הסוגיה המרכזית היא האם בקשתו של המבקש לביקורת שיפוטית על חומרת עונשו מצדיקה בחינה נוספת ברמת ערעור זו, בהתחשב באמות המידה המשפטיות החלות על ביקורת ערעור בערכאה שלישית. II. עקרונות משפטיים העומדים בבסיס בקשת רשות הערעור א. אמות מידה למתן רשות ערעור החוק קובע כי רשות ערעור בפני בית המשפט העליון כערכאה שלישית ניתנת רק בנסיבות חריגות. באופן ספציפי, כפי שאושר על ידי תקדימים כגון Makhlouf v. מדינת ישראל, זידאן נ' מדינת ישראל, וספידי ליין תעשיות נ' מדינת ישראל, בית משפט זה מגביל עצמו בדרך כלל למקרים הנוגעים לשאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית רחבה. הרציונל הוא למנוע עומס יתר על בית המשפט בבקשות המתייחסות אך ורק לאינטרסים של הצדדים המיידיים, ובכך לשמור על משאבים שיפוטיים לתיקים המעלים סוגיות משפטיות משמעותיות. B. תפקידו של בית המשפט בערעורים על חומרת העונש בבחינת גזרי דין, בית המשפט נוקט באופן מסורתי באיפוק. אלא אם כן גזר הדין אינו מידתי בעליל או בלתי צודק בעליל, בתי המשפט לערעורים נוטים להיכנע לשיקול דעתו של בית המשפט קמא, במיוחד כאשר העונש נופל בטווח הסטטוטורי ובית המשפט מספק הנמקה מספקת. III. עקרונות משפטיים וחידושים שהוצגו בתיק זה א. היעדר חשיבות משפטית או ציבורית ערעורו של המבקש מתמקד אך ורק בחומרת העונש, המוצדקת על ידי נסיבות אישיות כגון חלוף הזמן, גיל, אחריות משפחתית והיעדר תועלת אישית מהעבירה. שיקולים אלה מתייחסים במפורש למקרה הפרטני ואינם מעלים מטבעם שאלות בעלות משמעות משפטית או חברתית כללית. בית המשפט העליון קבע בעקביות כי סוגיות הנוגעות למידתיות העונש, כאשר הן מבוססות על נסיבות עובדתיות או אישיות בלבד, אינן עומדות בקריטריונים של ביקורת חריגה בערעור מדרגה שלישית. ב. שיקולים פרוצדורליים המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על גזר הדין ללא בחינה משמעותית מכיוון שעורך דינו לא חזר במפורש על טענותיו בסיכום הכתוב, מה שמרמז על נסיגה מטענה זו. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי אי חזרה על טיעונים בהגשות בכתב אינה מונעת באופן אוטומטי ביקורת ערעור. התוכן המהותי וההקשר של נימוקי השופט הם שקובעים אם הנושא נשקל כראוי. כאן, בית המשפט המחוזי התייחס במפורש לגופו של העונש, וציין את מתינותו והתאמתו ביחס לעבירות. ג. דחיית עיכוב הביצוע דחיית עיכוב ההוצאה להורג על ידי בית המשפט מדגישה את ההקפדה על ההליכים, ובמיוחד את אי התייצבותו של המבקש למועד גזר הדין המתוכנן. זה מדגיש את החשיבות של ציות שיפוטי ומשמעת פרוצדורלית, במיוחד כאשר סעדי ערעור תלויים ועומדים. ד. מסקנות משפטיות A. על רשות ערעור טענות המבקש אינן מגלות כל שאלה משפטית או אינטרס ציבורי בעל משמעות כזו המצדיקה מתן רשות ערעור בשלב זה. המגבלות המנחות, הערכאה השלישית, ברורות, והמקרה הנדון כרוך אך ורק בשיקולים של נסיבות אישיות ושיקול דעת בגזר הדין. B. על חומרת העונש הערכתו של בית המשפט המחוזי את העונש כמתון, בהתחשב בחומרת העבירה, עומדת ברף הסבירות, והתייחסותו המפורשת של בית המשפט לעניין זה מעידה על כך שהסוגיה לא התעלמה או לא נבחנה כראוי. V. חדשנות וערך תקדימי בעוד שבית המשפט מאשר מחדש את העקרונות שנקבעו לגבי ערעורים בערכאה שלישית והקריטריונים להתערבות בגזר הדין, ההכרה שלו בניואנסים פרוצדורליים - כגון משיכת טיעונים משתמעת עקב היעדר חזרה - משמשת להבהרת הציפיות הפרוצדורליות ומבטיחה יישום עקבי של אמות המידה של הערעור. VI. סיכום לאור הניתוח לעיל, בצדק דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור ואת עיכוב הביצוע. המקרה מדגים את הדבקות בעקרונות המגבילים ערעורים בערכאה שלישית לשאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית רחבה וממחיש שיקול זהיר של היבטים פרוצדורליים ומהותיים בעת בחינת ערעורים על גזר דין. **תקציר:** - בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלות בעלות חשיבות כללית. - נסיבותיו האישיות של המבקש אינן מצדיקות סטייה ממגבלות הערעור הסטנדרטיות. - בית המשפט המחוזי שקל את העונש היה הולם וסביר. - נקודות פרוצדורליות, כגון אי חזרה על טיעונים, אינן מונעות באופן אוטומטי בדיקה מהותית אם הנושא טופל מספיק. - סירובו של בית המשפט עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים מבוססים, תוך שימת דגש על איפוק ועקביות בביקורת ערעור בערכאה שלישית.