ת"א 23314-05-25

תקציר

בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בפני כבוד השופט עמית כהן, נדונה בקשה לסילוק על הסף ולעיכוב הליכים בתביעה שכנגד שהגישה עיריית רהט ("העירייה") נגד קיבוץ משמר הנגב ("הקיבוץ") וחברת "מי רהט בע"מ" ("התאגיד"). הבקשה הוגשה על ידי הקיבוץ, אשר טען כי קיימת עילה למחיקה על הסף של חלק מהסעדים הנתבעים בתביעה שכנגד, וכן כי יש לעכב את ההליכים בתביעה שכנגד בשל הליך תלוי ועומד. **רקע עובדתי ומשפטי** ההליך המרכזי החל בתביעת התאגיד נגד העירייה להשבת סכום ארנונה שגבתה ממנו בגין נכס המשמש כמאגר מי קולחין ("המאגר"). התאגיד טען כי אינו המחזיק במאגר ולכן אין לחייבו בארנונה. במקביל, הגיש הקיבוץ תביעה נגד העירייה והתאגיד, אשר ביסס את טענותיו על הסכם שנחתם בין הקיבוץ לעירייה בשנת 1995. הסכם זה קבע כי העירייה תישא בכל תשלום מס, היטל, אגרה או תשלום חובה שיוטל בקשר עם ההסכם. במסגרת ההליך המרכזי, הגישה העירייה תביעה שכנגד נגד התאגיד והקיבוץ. בתביעה זו, עתרה העירייה, בין היתר, לחיוב הקיבוץ בסכום הארנונה שיש להשיב לתאגיד, לחיוב הקיבוץ או התאגיד בתשלום ארנונה לשנים עתידיות, וכן לסעד הצהרתי לגבי זהות הגורם החב בתשלום הארנונה. **הבקשה לסילוק על הסף** הקיבוץ עתר למספר סעדים במסגרת בקשתו לסילוק על הסף: 1. **מחיקת תביעת ההשבה בשל היעדר עילה:** הקיבוץ טען כי עילת התביעה של העירייה נגדו בשל השבה מתגבשת רק לאחר שהעירייה תחויב בפועל להשיב כספים לתאגיד. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי ניתן להגיש תביעה מותנית, גם טרם מתן פסק דין בהליך המקביל, וזאת מטעמי יעילות דיונית. 2. **מחיקת הסעד ההצהרתי:** * **ביחס לתקופה שבין 2017 ל-2025:** בית המשפט קיבל את הבקשה. נקבע כי מקום בו מהות התביעה היא כספית, ובמקרה זה ניתן היה להגיש תביעה כספית (כפי שאף נעשה), לא יינתן סעד הצהרתי. * **ביחס לתקופה משנת 2026 ואילך:** בית המשפט דחה את הבקשה. נקבע כי יש לבחון את הצורך בסעד הצהרתי ביחס לתקופה עתידית בסוף ההליך, ובאופן שיביא בחשבון שינויים אפשריים בנסיבות. 3. **מחיקת סעדים בשל התיישנות (שנים 2017-2018):** הקיבוץ טען כי עילת התביעה של העירייה נגדו בגין שנים אלו התיישנה. בית המשפט דחה טענה זו. נקבע כי מרוץ ההתיישנות בתביעת העירייה נגד הקיבוץ החל, לכל המוקדם, במועד בו תחויב העירייה להשיב כספים לתאגיד, או במועד בו תעשה זאת בפועל. **הבקשה לעיכוב הליכים** הקיבוץ עתר לעיכוב ההליכים בתביעה שכנגד נגדו, בשל קיומו של הליך תלוי ועומד – תביעת הקיבוץ. בית המשפט קיבל את הבקשה. נקבע כי הדוקטרינה של "הליך תלוי ועומד" נועדה למנוע הכבדה מיותרת והכרעות סותרות, ודי בכך שלהכרעה בהליך אחד תהיה השפעה על ההליך המקביל. בנסיבות המקרה, קיים חפיפה משמעותית בין השאלות העובדתיות והמשפטיות בשני ההליכים. **החלטות נוספות** * **איחוד הליכים:** בית המשפט ציין כי אם יוגש בקשה לאיחוד הדיון בשני התיקים (התביעה העיקרית ותביעת הקיבוץ), הדבר עשוי לייתר את הצורך בעיכוב ההליכים. לכן, עיכוב ההחלטה על עיכוב ההליכים נגד הקיבוץ נדחה לתקופה שתאפשר הגשת בקשה לאיחוד. * **עיכוב הליכים בין העירייה לתאגיד:** בית המשפט הציע לשקול לעכב אף את ההליכים בין העירייה לתאגיד, אם לא יאוחדו התיקים, וזאת מיוזמת בית המשפט, על מנת להבטיח את מטרות עיכוב ההליכים. **התוצאה הסופית** 1. **נדחתה** בקשת הקיבוץ לסילוק על הסף של תביעת ההשבה. 2. **התקבלה** בקשת הקיבוץ לסילוק על הסף של הבקשה לסעד הצהרתי ביחס לשנים 2017-2025. 3. **נדחתה** בקשת הקיבוץ לסילוק על הסף של הבקשה לסעד הצהרתי ביחס לשנים 2026 ואילך. 4. **נדחתה** בקשת הקיבוץ לסילוק על הסף של התביעה הכספית ביחס לשנים 2017-2018. 5. **התקבלה** בקשת הקיבוץ לעיכוב התובענה נגדו עד להכרעה בתביעת הקיבוץ, בכפוף לאפשרות איחוד ההליכים. ההחלטה לעיכוב ההליכים נגד הקיבוץ נכנסה לתוקף ביום 31.5.2026, בכדי לאפשר לצדדים לפעול לאיחוד התיקים. אם לא יאוחדו התיקים, יידונו הצדדים בעניין עיכוב ההליכים בין העירייה לתאגיד. בנסיבות העניין, לא נפסק צו להוצאות.