בש"פ 5049/12

תקציר

מדובר במקרה חריג שכן המשיב ביקש פעמיים לסגת מהסדר טיעון לאחר מתן פסקי דין. כתב האישום הראשון נגד המשיב, שהיה קטין, כלל אישומים של מעשה סדום, מעשה מגונה והדחה בחקירה. המשיב הודה בכתב האישום המתוקן, אך בהמשך ביקש לחזור בו מהודאתו, שאושרה. זמן קצר לאחר מכן הודה המשיב שוב בכתב האישום המתוקן, ונגזר דינו בהתאם, אך ביקש שוב לחזור בו מהודאתו. בינתיים, הפר המשיב את תנאי שחרורו בכך שתקף את אחיו ונעצר לאחר מכן. התביעה הגישה בקשה למעצרו של המשיב, אשר אושרה על ידי בית המשפט, תוך שימת דגש על חומרת האישומים, רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב והפרתו את תנאי השחרור. הארכת המעצר הייתה כפופה לבחינה מחודשת אם הוצעה חלופת מעצר הולמת. מעצרו של המשיב הוארך ב-45 יום, עד להכרעת הדין בבית המשפט המחוזי. בית המשפט הדגיש את הצורך לאזן בין חזקת החפות לבין ביטחון הציבור, וציין כי זכותו של המשיב לחירות גוברת על האינטרס הציבורי במקרה זה. ההחלטה מתבססת גם על עברו של המשיב באי עמידה בתנאי השחרור ועל פרק הזמן הקצר שנקבע לדיונים.