רע"א 23118-04-17

תקציר

לקוח שכר עורך דין שייצג אותו בתביעה נגד משפחת גולדשמידט. הם חתמו על הסכם ייצוג המפרט את שכר טרחת עורך הדין, אשר ישתנה בהתאם לתוצאות התיק. ההסכם נוסח על ידי עורך הדין וכלל סעיף הקובע שכר טרחה של 10% עבור הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. תביעתו של הלקוח נגד גולדשמידט הסתיימה בהסדר גישור שהוביל לפשרה, אך עורך הדין גבה שכר טרחה גבוה יותר ממה שהוסכם בהסכם הייצוג. לאחר מכן הגיש הלקוח תביעה קטנה בתל אביב-יפו, והשופט פסק לטובתם והורה לעורך הדין להחזיר את שכר הטרחה שנגבה ביתר. עורך הדין ביקש רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, אך השופט דחה את הבקשה, שכן ההחלטה התבססה על הראיות והעדויות שהוצגו, וגרסת הלקוח לאירועים התקבלה בבירור. השופט הדגיש את הסטנדרט המחמיר למתן רשות ערעור על החלטות בתביעות קטנות והגיע למסקנה כי מקרה זה אינו נופל בגדר הנסיבות החריגות הנדרשות. בנוסף, ההחלטה לא נמצאה שגויה, שכן עורך הדין, שניסח את ההסכם, היה צריך לפרט באופן ברור את אחוזי שכר הטרחה בתרחישים שונים. חוסר הבהירות בהסכם וקבלת גרסת הלקוח לאירועים תמכו בקביעת בית משפט קמא, וערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב בממצאים העובדתיים.