רע"ב 3000/08

תקציר

האסיר, המרצה עונש מאסר של שש שנים וחצי בגין שורה של עבירות, בהן סחר בבני אדם למטרות זנות ועבירות סמים, ביקש שחרור מוקדם על תנאי. ועדת השחרורים דחתה את בקשתו בשל עברו הפלילי המכביד והחשש מהמשך פעילותו העבריינית בתוך הכלא, כפי שעולה ממידע מודיעיני חסוי. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים. לאחר מכן ערער האסיר לבית המשפט הגבוה לצדק וטען כי היה על ועדת השחרורים לתת משקל רב יותר למאמצי השיקום שלו ולהמלצות הרשות לשיקום האסיר. עם זאת, בית המשפט העליון פסק גם נגד האסיר, והדגיש כי לוועדת השחרורים שיקול דעת רחב בעניינים אלה והיא תבוטל רק אם החלטתה אינה סבירה. בית המשפט מצא כי הוועדה שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות עבירות האסיר, התנהגותו בכלא והתקדמות השיקום, והחלטתה שלא לשחררו הייתה סבירה. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי ועדת השחרורים אינה מחויבת לפעול בהתאם להמלצות הרשות לשיקום האסיר וכי הוראה קודמת לשקול מחדש את המקרה מוקדם יותר לא חייבה את הוועדה להחלטה אחרת. בקשתו של האסיר לחופשה לצורך ערעור נדחתה, שכן היא התייחסה רק לנסיבותיו הפרטניות ולא העלתה סוגיות משפטיות בעלות חשיבות כללית. לפיכך, בית המשפט העליון אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, ובקשת האסיר לשחרור מוקדם על תנאי נדחתה.