עת"מ 16382-08-20

תקציר

העותרים, הנמנים עם יוזמי תכנית שדה דב, עתרו נגד החלטת הוועדה המחוזית תל אביב לאשר את התכנית, בטענה כי היא פירשה באופן שגוי את הוראות תכנית ב/9, דבר שהביא לשלילת זכויותיהם. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל שיהוי בהגשה וקיומו של מעשה אפשרי. עוד טענו כי פרשנותה של הוועדה המחוזית לתכנית ב/9 נכונה. בית המשפט הסכים עם המשיבים בשני הסעיפים. ראשית, העתירה אכן התעכבה, מה שהוביל למעשה אפשרי - התכנית נכנסה לתוקף ועל בסיסה הושלמה תכנית מפורטת. טענת העותרים כי במתכוון לא ביקשו סעד ביניים משום שביקשו לקדם את התכנית נדחתה, וכך גם טענתם כי לא בוצעו פעולות תכנון ובניה. בית המשפט קבע כי עמדת המשיבים עדיפה וכי הכף נוטה לדחיית העתירה מחמת שיהוי וקיומו של מעשה אפשרי. שנית, בית המשפט הסכים עם פרשנותה של הוועדה המחוזית לתכנית ב/9 וקבע כי פרשנותם של העותרים אינה סבירה. לפיכך נדחתה גם העתירה לגופה. בהתחשב בנסיבות ובמידת ההשקעה הנדרשת על ידי המשיבים, הורה בית המשפט לעותרים לשלם הוצאות בסך 30,000 ₪ כל אחד למשיבים 2-1 ולמשיב 3.