ת"א 62407-09-17

תקציר

פסק הדין הנדון דוחה את בקשת הדחייה, וקובע כי אין להיעתר לבקשת המבקש למתן צו למניעת הפרת צו שיפוטי קודם. השופט בחן בקפידה את הטענות וההוראות שהוצגו, תוך הדגשת החריגות של מתן סעד לפי פקודת ביזיון בית המשפט. הם ציינו כי מטרת הפקודה היא לכפות ציות לצווי בית המשפט וכי הליכי ביזיון בית המשפט מצויים באזור שבין הליך אזרחי לפלילי, במטרה לאכוף החלטות ולא להעניש. השופט פירט את השיקולים המרכזיים לביזיון הליכי בית המשפט, ובהם אופיו ואכיפתו של הצו שהופר, קיומם של סעדים חלופיים ומידת ההתאמה של הסנקציה. בנוסף, הם הדגישו את השלכות הצו על צדדים שלישיים ואת עקרון ניקיון הידיים עבור העותרים. במקרה הנוכחי, השופט ציין כי בקשת המבקש ביקשה בעיקר להשיב את המצב לקדמותו, דבר שאינו ישים שכן המשיבה כבר מכרה את זכויותיה לצד שלישי. השופטת נקטה זהירות במתן צו, תוך הכרה בקיומה של מחלוקת מהותית בין הצדדים על זהות המפר של ההסדר הפרוצדורלי ופרשנויות הוראותיו. הם הורו כי דרך הפעולה הראויה לטיפול בטענות בדבר הפרות היא באמצעות הליך נפרד, ולא באמצעות היישום הנוכחי. בסופו של דבר, בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות חוסר הבהירות לגבי המפר, הזמן שחלף וזמינותן של אפשרויות משפטיות חלופיות, קבעה השופטת כי מבחן האיזון אינו מצדיק מתן הצווים המבוקשים. לפיכך, הבקשה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.