ת"א 22875-11-11

תקציר

פסק הדין דן בחוקיות קיזוז התחייבות כספית אחת כלפי אחרת בישראל. על פי הפסיקה, ניתן להעלות טענת קיזוז רק אם קיימת הוראה בחוק או הסכם בין הצדדים המכירים בה. פסק הדין מסכם פסיקה קודמת ששינתה את דיני הקיזוז והתירה לקזז התחייבויות כספיות מאותה עסקה בהודעה, וחלה גם על חיובים קבועים מחוץ לעסקה בודדת. עם זאת, ארנונה, כגון ארנונה, אינה יכולה להיחשב כחיוב רגיל, ובפסיקה קודמת נקבע כי לא ניתן לקזז אותם אלא אם הוראת חוק ספציפית מאפשרת זאת. הסיבה לכך היא שהארנונה היא עקיפה ויש לשלם אותה ללא קשר לקבלת השירותים בפועל. יתר על כן, קיזוז מסים אלה עוקף את החוקים הקובעים את חיובי הארנונה ואת אופן השגתם. פסק הדין מתייחס גם לחוק קיזוז מס, המאפשר קיזוז החזרי מס כנגד חובות מס. על פי דברי ההסבר לחוק, מטרתו לעסוק בחובות מס לפי חוק מס ספציפי. השופט קובע כי חוק זה אינו מהווה הוראה חוקית שתאפשר קיזוז חוב רגיל כנגד חוב ארנונה, ובהיעדר הוראה כזו, בקשת התובעים לנכות את חוב הארנונה שלהם מחובות המועצה כלפיהם נדחית. צו המניעה המונע מהנאשם לתבוע גבייה בגין חוב הארנונה מוסר, והנאשם רשאי להמשיך בהליכים אלה. לבסוף, לא נפסקות הוצאות לאף אחד מהצדדים, ופסק הדין יימסר לנציגי שני הצדדים.