ת"א 1591/96

תקציר

התובעים רכשו מהנתבעים בית שהיה בבנייה, כאשר הנגיעות האחרונות יושלמו על ידי הנתבעים על פי הסכם. התובעים טענו כי הנתבעים לא סיימו את הבנייה והותירו ליקויי בנייה שונים, וכן מסרו את הבית באיחור של 90 יום מהמוסכם. הם תבעו פיצויים, כולל עוגמת נפש, והוצאות נוספות. הנתבעים טענו כי התובעים ידעו על הליקויים מראש וגם לא נתנו להם הזדמנות לתקן אותם בתוך שנה מיום גילוים, כנדרש בחוק. הם גם הכחישו את גובה הנזקים שתבעו התובעים ואת האיחור במסירת הבית. בנוסף, התובעים תבעו את הנתבע השני באופן אישי, בטענה שהוא סילף עובדות וגרם למצג שווא רשלני ויש להטיל עליו את האחריות. השופט פסק לטובת התובעים ופסק להם 27,380 שקל עבור עלות התיקונים, 7,000 שקל עבור עוגמת נפש ו-3,000 שקל עבור הוצאות משפטיות כולל שכר טרחת שמאים ושכר טרחת עורך דין. השופטת קיבלה את טענת התובעים כי הם יידעו את הנתבעים על הליקויים והתנהל משא ומתן, ולכן הנתבעים אחראים לליקויי הבנייה. עוד קבעה השופטת כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת מועד מסירת הבית, או כי נגרם עיכוב מצד הנתבעים. התביעה נגד הנתבע השני נדחתה מאחר שהתובעים לא הביאו די ראיות לביסוס טענותיהם.